יח, א, וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'.
במדרש לפי שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו ה' בחלקו. ומה שנתייעץ א"א ע"ה, הוא משום לנסות אותן את ענר ואשכל אם הם מאמינים בשם, לא ח"ו שאברהם לא קיבל עליו ציווי ה' עד שנתייעץ בהם, אלא לבחון אותן, ולא נבחן מהן שהוא מאמין בשם אלא ממרא לבדו, ולפיכך נגלה עליו בחלקו. והואיל וקיבל אע"ה המצוה הזאת בשמחה, נאמרה פרשת מילה בלשון אמירה שהוא לשון חבה, כמו שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות, שהמילה היא טהרתן וקדושתן של ישראל, שבה הבדילן ה' מן העמים להיות לו לעם קדוש, והיינו מה שדרשו רז"ל על שקיבלוה למצות מילה בשמחה, שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. ד"א וירא אליו ה' וגו', במדרש זש"ה ואחר עורי ניקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה, אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באין להידבק לזאת אות הברית. ומבשרי אחזה אלוה, אלולי שעשיתי כך מהיכן נגלה אלי הקב"ה וירא אליו ה', עכ"ל. וזה אחד מעשרה נסיונות שניסה הקב"ה את אברהם אבינו ע"ה.
ובאו ללמדינו שמי ששומע אל דבר ה', אף שבתחלה הוא דבר קשה, מ"מ סופה טובה היא מכמה טעמי שהזכירו חז"ל, כדי לפרוש ולקדש עצמו מן התאוות הגופניות. ולפיכך לא נתקדשו ישראל להיותן מובדלים מן האומות ולהיותן קדושים אלא בזכות המילה שקיבל אותה אברהם אבינו ע"ה ועשאה בשמחה, ומטעם זה נהגו ישראל לעשות משתה ושמחה ביום המילה לפרסם הדבר שעושין אותה בשמחה, מתוך שמצוות חביבות עליהם, שבה עתידין ישראל להיגאל כמו שנגאלו אבותינו ממצרים.
כתיבת תגובה