"נשוא את ראש בני גרשון גם הם וגו' " (ד, כב)
במדרש: "זהו שאמר הכתוב 'יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה'. 'יקרה היא מפנינים' – מכהן גדול עם הארץ שנכנס לפני ולפנים". עכ"ל. ללמדנו, שאעפ"י שגרשון הוא הבכור (דכתיב: "ובני לוי גרשון וקהת ומררי"), והיה ראוי שיהא משא הארון לבניו, מ"מ לא ציווה ה' משא הארון אלא לבני קהת ולא לבני גרשון. זאת, כדי שלא יתלו הדבר בבכורה שינתן להם משא הארון. ועוד, מפני שבני קהת ענווים ושפלים היו וכמו שמצינו במשה רבינו ע"ה [שהיה מבני קהת – העורך] שלא זכה שתינתן התורה על-ידו אלא מפני שהיה עניו וסבלן וכמו שהעיד הכתוב עליו: "והאיש משה עניו וגו'". למדנו מכאן שאין התורה נקנית אלא בשפלים ובענווים שאין מחשיבין עצמם לכלום וכמו שמנו אותם חז"ל בין מידות שהתורה נקנית בהן.
(קייץ המזבח – לרבי חיים כסאר זצ"ל)
צריך לדקדק למה אמר בבני גרשון "גם הם" ולא אמר כן בבני מררי? ועוד, מהו הריבוי במילת "גם"? מצינו במדרש רבה שאמרו: "מה הוא שאמר הכתוב גם הם, שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת. לאו, אלא סתם "גם הם" שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת. אלא שהקדימו הכתוב, בשביל כבוד התורה". א"כ אפשר לפרש עפי"ז שגם הם – בני גרשון כיוצא בהם שלבני קהת. דהיינו, שחשיבותם אף היא עיקרה מפני כבוד התורה. מפני שהתורה קדמה לכל בריאת העולם ואף הבכור קדם לאחיו, וא"כ חשיבות קדימת הבכור הוא ג"כ מפני כבוד התורה. לפי"ז, יובן מדוע הקדים את בני קהת לפני בני גרשון. כי משא בני קהת הוא הארון שהתורה בתוכו ונגלה לכל אדם שהם עוסקים בכבוד התורה בפועל ובכל עת, משא"כ בני גרשון שחשיבותם מצד הבכורה, אעפ"י שעיקר חשיבותה מפני כבוד התורה – הוא בנסתר ואינו במעשה כמו בני קהת. נמצא שמעלת כולם שווה – מפני כבוד התורה, אלא שזה בנגלה וזה בנסתר. וזהו שאמר בבני גרשון "גם הם" משא"כ בבני מררי שהם בני פשוט וחשיבותם מצד עצמם ולא מפני כבוד התורה.
(חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (ז, א)
קשה, נודע מאמר חז"ל שבכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער. וא"כ הכא מאי צערא איכא? הלא זה היום הוא יומא דחדווה שישמח ישראל בעושיו וישמח ה' במעשיו, שהרי אותו היום נטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם?! והנראה בזה הוא, כי ידוע מאמר חז"ל בפרשת בהעלותך (במדב"ר): "אתה מוצא למעלה כל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן, שנאמר: 'ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי'. ואהרן לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר, אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי. א"ל הקב"ה וכו' לגדולה מזה אתה מתוקן. לכן נאמר 'דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך וגו" וכו'". נמצא כי היה צער בצד מה באותו היום אמנם לא צער ממש, והיינו צערו של אהרן על שלא הקריב עם הנשיאים. ולזה אמר הכתוב לישנא דצערא – "ויהי ביום", לרמוז לצערו של אהרן. אכן באותו היום היתה שמחה בעליונים ובתחתונים. עוד אפשר לומר, שלכך נאמר לשון צער – "ויהי", להורות על מיתת בני אהרן נדב ואביהוא שבו ביום מתו בהקריבם אש זרה ביום השמיני למילואים שהוא יום כלות משה להקים את המשכן, כמ"ש בפרשת שמיני. גם, לזה אמר שם: "ויהי ביום השמיני" אעפ"י שהיה ראוי לומר "והיה" לשון שמחה, להורות על בני אהרן שימותו ויהיה צער.
(מקום מקדש – לרבי חיים סנוואני זצ"ל)
כתיבת תגובה