"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר ציווה ה'" (ל, ב)
בספר "חן-טוב" מביא בזה"ל: "שמעתי מפי מ"ו יחיא אלצארום נר"ו רמז נאה בפסוק זה ואני הצעיר אוסיף בו נופך לחזק דבריו" – "ראשי המטות" היינו מלמדי תינוקות (שכן תמצא מספר "אל ראשי המטות לבני" עולים בגימטריא כמספר מלמדי תינוקות עם הכולל). וזה על שם שתופשים בידם מטה להכות התינוקות הנקראים "לבני ישראל", שילמדו תורה הרמוזה בראשי תיבות וסופי תיבות של "ראשי המטות" גימטריא תורה עם הכולל. וזהו "לאמר" – שהתינוקות ילמדו התורה באמירה שיוציאו המילים בפיהם. ואם יאמרו, מה זה שאתה מלקה אותנו כדי ללמוד? יאמר להם: "זה הדבר אשר ציוה ה'" שתעסקו בתורה.
(חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
"ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (לא, ח).
בחרב – וכי במה הרגוהו? אלא, זאת החרב המיוחדת שנאמר: "חרב לה' מלאה דם" (ישעיה לד), מדת הדין הקשה שקיטרגה עליו שהפר את השבועה שנשבע לבן זקנו הוא ויעקב. שיעקב נעץ חרב ונשבעו זה לזה שלא יעברו זה על זה לרעה והעמידו גל אבנים לעד ביניהם. עוד, "בחרב" – בחרבו שלו. מלמד, שבלעם הרשע כישף שלא תשלוט בו שום חרב שבעולם. ומכיון שלא כלל חרבו בכישוף זה שלטה בו חרבו. והיא אותה חרב שהרגו בה את אגג, שנאמר: "כאשר שיכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך, וישסף שמואל את אגג" – "את" לרבות אותו עצמו, באותה החרב ששכלה הרבה נשים.
(ילקוט רועים – לרבי יחיא עומייסי זצ"ל)
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד וגו' ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גילעד והנה המקום מקום מקנה" (לב, א)
יש לדעת, מה ראו בני ראובן ובני גד בזה המקום שבחרו בו לשבת שם? ואפשר לומר שראו בחכמתם שתישרה שכינה באותו המקום, שעתיד משה להיקבר שם ושכינה שורה על קיברו עד היום שנאמר 'ויקבור אותו בגיא' וזהו שכתבו המקום בה"א הידיעה. וג"כ ה' רומזת לשכינה. וכן מקום הוא שמו של הקב"ה. גם במספר קטן יוצא גימ' י-ה. ועוד תמצא "המקום מקנה" בגימטריא שכינה עם הכולל, ודוק.
(עולת שלמה – לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל)
כתיבת תגובה