העיירה תנעם, רחוקה מצנעא שני ימי נסיעה ברגל. עיירה זו ידועה כראש גלות, לומר אליה הגיעו היהודים מירושלים לראשונה. מסורת זו בידי יהודי תנעם ויהודי תימן בכלל. כמוה כמסורת שהעיר "בַראַש" הנמצאת בצלעו של ההר הידוע בגבהו הר נוקום, השוכן כבוד בצנעא גם היא נחשבת כראש גלות. כמו כן ידועה תנעם כעיירה שתושביה היהודים תלמידי חכמים גדולים בתורה ויראה. מספרים כי מרי סאלם דוכאן המכונה אלכליפי נזדמן לצנעא לאחר תקופתו לל מרי סלימאן אלקארה זצ"ל. שעמד בראש יהדות תימן. בשעתו היתה מחלוקת על עניני גט בין תלמידי חכמים של הקהילה. גם מרי סאלם הנזכר הביע דעתו אז, נשלחה שאלה לרבנות בירושלים, וירושלים חיותה דעתה עם מרי סאלם דוכאן. משבאה התשובה. מרי סאלם היה מאושר שירושלים תמכה בדעתו. ומרוב אשרו שר ורקד באמצע השוק של צנעא אשר ברובע היהודי לאמר: שישו בני מעי שישו. "כי חכמי ירושלים דעתי קבלו." ! מרי סאלם חנך בניו ליראה את השם ולדבקה בו. ומעשה זה של בתו רומייה יוכיח. בצוק העתים. והרעב היה חזק מאד בתימן. עברה רומייה לגור עם חברתה אלמנה ולה שני בנים בעיר אלקפלה צפונית מזרחית לצנעא. מרחק כחמשה ימים ברגל מצנעא. חברתה שהיתה אתה פתו אותה הערבים שתתאסלם היא ושני בניה והם יתמכו בה. היא בחרה להתאסלם, במקום שתמות היא ושני בניה ברעב. הבן הבכור שהמיר דתו, נתמנה כמפקח על טחינת הקמח לצבא התורכי, בעיר אלקפלה – בזמן התורכים הוטל על היהודים לטחון קמח לצבא התורכי בא אל רומייה ביום השבת והביא לה שק חטה ופקד עליה לטחון אותו בשבת. רומייה ענתה לו: אתה תטחן בשבת, כי אתה שחללת שבתך והפרת דתך ! תשובה כנה ומחוצפת זו, נודעה ברבים ועוררה זעם רב אצל ההמונים המוסלמים. עוד ביום השבת התנפלו עליה ואסרוה. ושפטו אותה ביום השבת: או שתתאסלם או יערפו ראשה. תשובתה היתה: אלוקים בראני יהודיה ואיך אמיר דתי, שהוא רצונו של אלי. לו רצה לברוא אותי מוסלמית, היה עושה זאת בעצמו. ותשובתה הנצחת הבעירה חמת השופט. והוא פנה אליה בדברי כיבושין: חוסי על חייך, את עוד צעירה והחיים לפנייך. האסלאם ייטיב עמך. תירשי העולם הזה. ענתה לו: כיצד אתה מרשה לעצמך לחלק העולם הזה והעולם הבא למי שאתה רוצה, האם הם רכושך, מי הסמיך אותך לחלקם? לאור תשובתה הניצחת נתן פקודה לחייליו: כפתוה לכופרת הזאת, וצוה עליה להושיט צוארה לעריפה. צעקה: תערפו ראשי ובלבד שאמות יהודיה כמו שאלי בראני. ראה את עקשנותה, צוה להובילה לבית הסוהר. שם יטפלו בה, עד שתתרצה להתאסלם. שלשה ימים עינו אותה עינויים קשים. בין יתר העינויים הניחו סיף על צוארה אמרו לה. נשחט אותך על כי דברת סרה בדת האסלאם. תשובתה. תשחטו אותי. עדיף ש… אמות יהודיה, מאשר אבגד בדתי ובעמי. כל הנסיונות להשפיע עליה בדברי נועם ואיומים לא הועילו. אוסריה מעניה לא ידעו מה לעשות אתה. מטרתם לשבור סרובה להתאסלם ולא הצליחו בה. האחראים על בית הסוהר שראו עינוייה עקשנותה, חמלו עליה ואפשרו בריחתה מבית הסוהר. רומייה שניחנה ביזמה ברוכה. ברחה מבית הסוהר אל בית שייך העיר אלקפלה השתטחה לפניו ובקשה עזרתו. השייך שלא היה שלם עם עינוייה ענה לה. אם באת תחת צל קורתי ובקשת עזרתי איש לא יגע בך. משנודע דבר בריחתה לבית השייך, אוסריה ומעניה דרשו מהשייך למסר להם הבורחת, והשייך סרב. איימו עליו כי תהיה מלחמה אתו. אמר להם, בבקשה. שני מחנות אחד בראש השייך, ואחד בראש השופט, ניצבו למלחמה זה נגד זה. בשל היהודיה, רומייה בת מורי סאלם דוכאן. הדבר נודע לאמאם יחיא, שהיה אז בקפלה. והוא בקש שיביאו אותה אליו. השייך והיא לא הסכימו להענות לבקשת האימאם, מחשש שמעניה יתפסו אותה בדרך. רומייה, חכתה להזדמנות שהאימאם יעבר ליד בית השייך בלכתו למסגד להתפלל. כשעבר, התיצבה בחלון הבית של השייך וצעקה צעקות מחרידות – זה גרם שהאמאם יעצר יחד עם מלויו היא בקשה האימאם שיצילה מידי מעניה. "שרוצים שאני אתאסלם. בעת שאלקי יצרני יהודיה. ואיך אמרה פיו". האימאם פנה למלויו ואמר, היהודיה צודקת, וציין ברוגזה: מי אנו שנתערב -מעשה הבורא. במקום, נתן פקודה לשלוח אותה לצנעא עם שומרי ראש, מחשש מתנכלים – שם גרה משפחתה. ונתן לה תמיכה לסידורה בצנעא. בהגיעו למסגד נשא נאום נרגש בזכותה של האשה היהודייה רומיה, הדבקה בדתה ובאמונתה.
אכן, רומייה ניצלה משמד ומכליה, הודות לעקשנותה ודבקותה במטרה, והודות ליחסו האוהד של האימאם יחיא ליהודים. יהי זכרו ברוך, על מעשיו הטובים.
כתיבת תגובה