חלפה ונשבה ארון הקודש, ונסתלק בוצינא דנהורא מרן הגאון רבי חיים כסאר זצוקללה"ה, ביום המר כ"ב כסלו תש-נח.
שנים עברו והעולם איננו אותו עולם שהיה, עולם בלי שכבוד ה' מלא, רבינו הגדול שוכן בתוכו, ואור קדושת תורתו שהאירה פני תבל, מתוך קיטונו הצר ומבעד לפינתו שבעיר הקודש והמקדש, אספה נגהה. בא השמש בצהרים.
אבותינו וזקיננו סיפרו לנו, זכרו ימים מקדם בהילו נרו של עטרת ראשינו, ומאור פניו העיד על התעלותו על בני דורו, וכעמוד כהן לאורים כיהן ושירת בהיכל בית ה', יומם ולילה לא ישבות מתורה, פיו לא פסק מגירסא, וכשהיה עומד בתחינה המיס כל לב, ומלאו לבבות השומעים בפחד וביראת ה' טהורה, אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו.
ואולם אחת היא לנו, תורתו, תורת אמת, שהשאיר ברכה אחריו, חידושיו וביאוריו בדרך הראושנים והקדמונים בקוצר אמרים, האצורים בספרו הגדול "שם טוב", על דברי הנשר הגדול בכל חלקי הי"ד החזקה, אשר עשה לעיני כל ישראל, וכן מוסריו הנלהבים אשר הקשיבו כמהים בספרו "קיץ המזבח" על התורה. ותשובותיו בדבר הלכה בספר "החיים והשלום".
יהי זכרו זכרו הגדול הולך כעמוד אש לפני המחנה, לדעת מה יעשה ישראל באחרית הימים האלה, להינצל מחבלי משיח הקשים, ע"י הדבקות בתורת ה' בכל לב ונפש, למאוס בכל הבלי וחמודות הבל. ולהתלבש בעוז יראת ה' כל הימים.
חצות לילה אקום "ואשריו מי שמשים לילות כימים עליו"
שקידתו על התורה היתה יומם ולילה. כבר בגיל שמונה היה משכים קום עם חצות לילה ושוקד על התורה לבדו, עד תפילת שחרית, כפי עדותו של הישיש הר"ר אהרן שרעבי זצ"ל (שזכה לאריכות ימים מופלגת כמאה שנה, נפטר ביום י' בטבת ה'תשנ"ח), מחכמי ביצת עדאקה. השכמתו משעת חצות לילה, נמשכה כל ימי חייו, הן בתימן, כשהיה ראש ישיבה והרביץ תורה בשעות אלו, והן בארץ ישראל, כשהתבודד בביתו ולמד לבדו.
בתימן היה אחד מתלמידיו (הרב שלום הכהן אפרים הי"ו) בא להקיצו בשעת חצות לילה. ואולם לא היה עובר יותר מחמש דקות, וכבר היה בדרכו לבית המדרש. לעיתים היה התלמיד מגיע וכבר יצא מרן הגר"ח כסאר זצ"ל מביתו. כשהגיע התלמיד לבית המדרש, מצאו רכון על הגמרא, וגורס את הסוגיא מתוך נמנום. כשהתלמידים הגיעו, היה מתגבר כארי, מזדקף ולומד בקול גדול, כשאור ושמחה נסוכים על פניו.
עוד סיפר אחד מתלמידיו, אשר למד אצלו בתימן, באחד הפעמים עבר ליד ביתו בירושלים בשעה 1 בלילה, והבחין כי האור כבר דלוק בחדרו, נכנס אצלו וראהו שקוע בלימוד, כשעיניו אדומות מרוב עייפות, לפלא היה בעיניו, כיצד גם בארץ, כשהוא מבודד ומנותק מתלמידיו, ממשיך הוא לבדו במנהגו להשכים קום. כשנשאלה אשתו על כך, אמרה כי גם בזקנותו, כשהוא מרותק למיטה, כך הוא מנהגו, להתחיל את יומו משעת חצות לילה.
גם כשהיה משתתף באיזו שמחה והיה מאחר בשינה, לא ביטל את קביעות לימודו והיה קם אחר חצות לילה. כמו כן, בעתות שמחה או אבל, כשהיה מתארח אצל קרוביו ותלמידיו, לא היה עולה על המיטה אלא לאחר שסידרו לו מקום מואר וגמרא, כדי שיוכל לקום כהרגלו ללמוד אחר חצות.
בחיבוריו הזכיר כמה פעמים את מעלת הלימוד בלילה: "ואשריו מי שמשים לילות כימים עליו [על התלמוד] …לפי שהוא צריך דעת רחבה כמים לים מכסים והכנעה יתירה, ואין האדם זוכה לזה אלא אם כן הוא מפנה עצמו מכל דבר שיטרידהו, ובפרט אם הוא עוסק בלילה, שאז איבריו שקטים ודעתו נחה.." (הקדמת "שם טוב"). ובשיר שחיבר בחתימת ספרו שו"ת "החיים והשלום", כתב ברגש: "ואודה לגואלי חי, בעד זה שזיכני. היודע מהלכי, וגם צעדי רגלי. ושבתי ושכבי, וקומי בלילי".
אלול וימים נוראים "שעת המאזנים!"
את אימת הדין הרגישו על מרן הגר"ח כסאר זצ"ל כבר בתחילת חודש אלול. אז התחיל ללמוד הלכות תשובה של הרמב"ם, מתוך הכנעה רבה ובעינים זולגות דמעות. מידי לילה היה משכים קום לאמירת הסליחות, ורבים נהרו לשמוע את קולו, כשהוא מרצה את בוראו מתוך בכיה רבה.
בראש השנה ויום כיפור נהרו המונים לשמוע את תפילותיו. שיחתו לפני תקיעת שופר וביום הכיפורים, לא נמשכה יותר ממספר דקות, שכן היה פורץ בבכי עד שאינו יכול להמשיך לדבר. בשיחתו דיבר על הדין, ואכן כל מי שהיה בסביבתו חש כי מרן הגר"ח כסאר זצ"ל מרגיש ממש כעומד בדין. אירע שכאשר קם להתחיל באיזה פיוט, הבחין בשני בחורים שיצאו למרפסת. מיד זעק בקול גדול כשכל גופו רועד: "שעת המאזנים!". אחרי התפילה היו כל המתפללים ניגשים לקבל את ברכתו, כשהוא עומד כפוף ונכנע ועיניו זולגות דמעות.
דבריהם הן הן זכרונן
ליקוטים מתורתו של רבינו הגדול זצוק"ל
מי שלומד אותם, מראה שעוסק בתורה לשמה
דבר ברור וידוע שדיני טומאה וטהרה מביאין את האדם לידי פרישות וטהרה לגוף ולנפש, כמאמר תורתינו הקדושה ולא תיטמאו בהם, וסמיך ליה כי אני ה"א והתקדשתם והייתם קדושים וגו'. וכמו שאמרו חז"ל על זה, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה. ולפיכך לא יאמר האדם עכשיו שאין נוהגין דיני טומאה וטהרה אין צורך ללמוד אותם. דאדרבה מי שלומד ומדקדק בהם, יידע להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור, ויידע ג"כ פירושי הכתובים שנאמרו בתורה הסובבים עליהן, על בוריין. ואז יזכה להיות מובדל מן הטומאות, ויהיה פרוש וקדוש, כמו שאמרה תורה. ושנינו בפ"ק דחגיגה, הטהרות והטומאות הן הן גופי תורה:
ועוד, מי שלומד ג"כ אותם, מראה שעוסק בתורה לשמה. משא"כ אם אינו עוסק בהם ויש בו יכולת ללמוד אותם, מראה שעוסק בה שלא לשמה, הואיל ואינו עוסק אלא בדברים שנוהגין עכשיו לבד. ועוד, הלומד אותם, לפעמים יצטרך ללמוד מהם אף לדברים הנוהגים עכשיו, ואז תהיה תורתו שלימה בלי חסרון. וסמך לזה, תור"ה תמימה משיבת נפש.
והוצרכתי לכתוב זה, להוציא מן האומרים שאין צריך ללמוד אותם, דלכתא למשיחא הם. דאין בדבריהם כלום, דאדרבה החכמים הראשונים והאחרונים ז"ל למדו אותם ודקדקו בהם, וגם רבי' ז"ל אזר חיל ופלפל בהם בפירוש המשנה, והעתיקם עוד פה בחיבורו משנה תורה, בכדי שיהא הספר שלם בדיני התורה. וסמך לזה, כלך יפה רעייתי ומום אין בך:
(הקדמת מרן זצ"ל לספרו "שם טוב" לסדר "טהרה")
סדר דרך הלימוד
שאל השואל איך סדר הלימוד בש"ס, לפי שיש שלומדים דף אחד בשבוע או בחודש, הכי טוב הלימוד הזה או לא?
תשובה:לא טוב הלימוד הזה בתחילה, דלבסוף לא יוצלח בלימוד הזה, וחז"ל נתנו עצה טובה לאדם איך יתנהג בסדר לימודו בכדי שיוצלח בזה.
ראשונה אמור, ליגרוס איניש והדר ליסבר. שניה אמור, לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה. כלומר שבתחילה ילמד אדם אותו ענין עד שיהא שגור בפיו, ואח"כ יבין וידקדק בו ויסביר אותו כפי מה שיוכל ולא יאריך במשא ומתן יותר מדאי בדברים מיותרים, שאריכות דברים ללא צורך מלאין ומייגעין אות השכל ולפעמים גורמין לו שיצא מן המכוון מאותו ענין שלומדין בו לענין אחר, וישכח אותו ענין שהוא עוסק בו. ולפיכך, שני יסודות האלו שכתבתי, הן עיקר סדר הלימוד שבהן יוצלחו האדם בלימודו ויהיה זוכר אותו, ובכל פעם ששוניהו הוא מבין יותר יותר ובא לידי פלפול וחדוד עד שלבסוף יוכל להקשות ולתרץ וימצא נחת ושלמות בלימודו, ויתקיים בו מאמר הכתוב ונחת שולחנך מלא דשן.
(שו"ת "החיים והשלום", יורה דעה י')
תפילה על הגשמים
שחיבר מרן הגר"ח כסאר זצוק"ל
שמע קול ידידיך הדופקים דלתיך
הצועקים לפניך ומבקשים סליחתך
שמע
קבל שוועת שבוריך יודעיך ודורשיך
העוסקים בתורתיך ומקיים מצוותיך
שמע
כפר לבני בריתיך ומחול לכל קוראיך
הסמוכים עליך ואין להם זולתיך
שמע
רחם על אהוביך המצפים תמיד לרחמיך
ולא יבושו קוויך המקוים תמיד לישועתיך
שמע
הופע ממרומיך ופתח להם שמיך
ותן מור ארציך ורוח אדמתיך
שמע
ברך את עמיך מטוב אוצרותיך
ושבע את עולמיך הצמאים למימך
שמע
למען יוכלו עובדיך לעסוק בתורתיך
ולשמור שבתותיך ולקים מצוותיך
שמע
וגאל שכינת עוזינו במהרה בימינו
ובנה בית מקדשנו ותפארתינו מחמד עינינו
שמע
תנצב"ה
כתיבת תגובה