כל כתב יד מסיים בסופו בכתובת מאת המעתיק הנקראת: קולופון.
בקולופונים הציבו המעתיקים יד לעצמם ולפעלם. הקולופון בכתב היד הוא מעין השער בספר
המודפס. כאן ציין המעתיק את תאריך סיום ההעתקה, שמו, מקום ההעתקה, והאיש
שבפקודתו ולמענו נעשתה המלאכה. הקולופונים הם מקור חשוב לחקר הספרים והמעתיקים
ולהכרת תנאי הזמן והתקופה.
בדפים אלה נתרכזו הלידות והפטירות במשפחה. זכה בעל החפץ ונולדו לו בנים זכרים הריהו רושם את המאורע בספר לזיכרון עולם (לגבי נקיבות אין רואים הכרח להעלות בכתב את תאריך לידתן). אם ידי האב אינן אמונות בכתיבה פונה הוא לסופר-אמן וזה כותב כיד המליצה הטובה עליו:
"אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו, אשר פקד את עבדו ויחוננו, ויתן לי זרע אנשים. נולד לי הפרח הטוב, הדומה לעץ רטוב, גם ה' יתן לו הטוב, ואותו יחטוב, שמו… יקימהו ה' לו לעם קדוש, ויקיים עליו מקרא שכתוב המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. יום וכו'" [כאן ניתן התאריך המלא].
נפטר עליו אחד מבני משפחתו, בין זכר בין נקבה, מציין הוא את הפטירה ללא פסוקים ומליצות (לצורך היארצייט ואמירת קדיש אין הפרש בין זכר לנקבה), לאב: "נסתלק חיי אבא מרי וכו'". לאם: "נסתלקה הכבודה מרתה אמי וכו'". במרוצת השנים הפכו דפים אלה לכרוניקה משפחתית המראה את כל התמורות שחלו במשפחה, לחיים ולמוות.
מתוך מאמר הספר במשכנות יהודי תימן מאת פרופ' יהודה רצהבי ז"ל מחניים מ"ו התש"ך
כתיבת תגובה