קינה על מות לאח
מאת הרה"ג יואב פנחס הלוי שליט"א
עורך ומגיה תאג "תורה קדומה"
מאד רגזה ארץ, והמו כל מעיים. שמש וירח קדרו, ויכבו כוכבי שמים. דמעות מסלע נזלו, ואבנים מקיר זעקו, על פטירת אחינו-בשרינו שאול בן שלום חודייפי שנקטף בדמי ימיו. עוד בשכבו על מטת חליו נשאו רבים תפילות להחלמתו, אך לא ידענו שכבר נגזרה הגזירה ביום דין הנורא, ועוד מעט יכבה נר חייו ביום זעם ועברה. אוי נא לנו כי חטאנו, ואדם יקר איבדנו. על זאת ספדי והילילי עדת תימן והשביתי תוף ומחול, כי נכרת בשר מבשרנו ונטמן עתה בחול.
כמו רע ואח אותו ראיתי, והיום כאבל אם קודר שחותי. צר לי עליך אחי שאול נעמת לי מאד, איך נשברת ככד על מבוע וכגלגל הנרוץ אל הבור בעיצומה של מלאכת הקודש. אוי מי יתן לי תמורתך מי יתן לי חליפתך, זכור אזכור ותשוח עלי נפשי, איך היה יושב על מלאכת התאג ברוב כשרון וביד אומנת עד השעה אחת או שתים אחר חצות עד כלות כוחותיו, עד שהיו עיניו נעצמות על המחשב, והכל לשם שמים ומחשבה טהורה, כדי שתהא מלאכת ה' זכה וברה, נאה ומפוארה, לזכות את עדת-תימן המעטירה. לא חס על כוחו, לא חס על זמנו, ולא חס על ממונו. זוכרני היאך אמר לי פעם "אם לא זכיתי לישב באהלה של תורה, לפחות יהא עמלי ויגיעי בספר התורה הזה לנחת רוח לפני המקום". בשיחותינו, תמיד דיבר בשבח בני התורה, ותמיד התחשב בהם והקל עליהם בעלות הספרים. היה מקביל כל אדם בסבר פנים יפות, אם ברחוב ואם בביתו. מלחמו נתן לדל, וקיים מצות הכנסת אורחים בעין טובה ובהידור רב. את אביו ואמו אהב כנפשו, וזוכרני שכל פעם שהיה אביו או אמו שיבלח"ט מצלצלים אליו לדבר מסויים, מיד היה עוזב את כל הדפים והעבודה ונוסע אליהם. את בניו ובנותיו חינך והדריך בדרך ישראל סבא, והכל מתוך חיוך ונועם שיח.
לכן חגרי לך שק "תורה קדומה", והתפלשי באפר, אבל יחיד עשי לך ומספד תמרורים, כי פתאום בא השוד עלינו, ולא נותר לנו אלא לישא לבבנו אל כפים אל אל בשמים ולומר, חנון ברוב רחמיו יכפר על עוניו, ומעשיו הטובים יהיו לנגד עיניו, זכרון טוב יהיה לו לפני יוצרו, להנחיל חיל צורו ולהגיה אורו. שערי שמים יהיו לו נפתחים, ובגן עדן ינוח ויעמוד, כן יאמר בעל הרחמים.
תנצב"ה
כתיבת תגובה