לק"י יום רביעי לסדר תחת אשר קינא לאלד'יו וגו' י"א תמוז ה'תשס"ז ב'שי"ח. פעיה"ק בני ברק ת"ו.
קריאת קודש
אודות שירי עגבים רח"ל בחתונות
הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו, חרדה ופלצות אחזתנו, בראותנו שבזמן האחרון בעוה"ר, הולך ופושה הנגע של שירי עגבים, המכילים דברים מאוסים ובטלים, בחתונות ובשאר שמחות, במסווה מזוייף של שירה תימנית, אשר ההיפך הוא הנכון. כי שירת יהודי תימן כולה קדש קדשים. וכבר ידוע ומפורסם חומר איסור אמירתם ושמיעתם של דברי ניבול פה, בש"ס ובפוסקים (ועי' מה שכתבתי בס"ד בש"ע המקוצר ח"ו סימן ר"ד הע' ע"ח). וכתיב, ולא יראה בך וגו'. ולא יועיל ולא יציל מה שהם מצטדקים, כי כיום רובם לא מבינים את משמעות המילים, לפי שהם בלשון ערבית. שהרי כבר הזהירו רבוותא, וכמובא באחרונים או"ח סי' תק"ס, אפילו לתינוק (שאינו מבין כלום) לא לזמר שירים כאלה, כי זה מוליד בו טבע רע יעו"ש. בשער הציון אות כ"ה ובכף החיים ס"ק כ"ט. ומי יודע עד היכן הדברים מגיעים, כיצד השפיעה שירה קלוקלת זו על נפשות שומעיה. כי כשם שרעל הוא רעל, ומזיק גם למי שלא יודע כי מה שנכנס לגופו הוא רעל, כך שירים כאלה משחיתים את הנפש הקדושה ואת הנשמה הטהורה. קל וחומר, כי זה ששר בעצמו, מסתמא יודע מאי קאמר. ובודאי נמצאים בדרך כלל בין הציבור גם כאלה שמבינים את פירוש המילים. אלא שאינם חושבים ומתבוננים, לא מרגישים ולא חלים.
מאד חרד לבבנו גם וחלה, שאף בארזים נפלה שלהבת גדולה. כי גם בשמחות נישואין של בני תורה ורבנים יראים ושלמים נשמעים שירים טמאים ורעים אלה, ובפרהסיא, וכולם רוקדים ללא שום עוררים. וכי כל כך קהו החושים, והלבבות אטומים ח"ו? עד כדי כך נצטננה יראת ה' בקרבנו? אוי נא לנו כי חטאנו. אין אפילו בושה להשמיע ולשמוע שירים זולים כגון "יא היזלי". או "חביב זכריה" שכלל וכלל אינו חביב. אלא המשוררו חייב. תרבות אנשים חטאים (במדבר ל"ב, י"ד), מתרגמינן תלמידי גובריא חייביא. והיאך אין מכסה את פניהם כלימה, בשיר הגרוע "ת'נתיין בנאת". כי כן שמעתי מבקיאים, כי אלו הם שירי חשק ועגבים. ולא הם בלבד, אלא כל כי האיי גוונא, אשר כל יודעיהם ושומעיהם אזניהם תצלינה.
הלכך קול קורא מבית ה', לעמוד על המשמר. ועל בעלי השמחה שהדבר נעשה על חשבונם, להתנות זאת מראש עם הזמרים בתנאי כפול ומוכפל, שחלילה להם לשיר שירים תימניים, זולת אותם הכתובים בדיואן בלבד, שהם טהורים ונקיים, מיסודו של מהר"ש שבזי זיע"א, ויתר המשוררים קדישי עליונין, ולא לערבב שום הבלים ומחרוזות בזויות. ובני הזוג הנכנסים לחופה, שנפשם ודאי חושקת לבנות ביתם החדש על אדני הקדושה והטהרה, ימנו מישהו ממכריהם, המבין בענייני הצניעות והשירה, להטות אזניו, ולפקוח עיניו, לבלתי היות שם מכת ערו"ב של שירים פסולים. וכל איש מהקרואים והנוכחים, אשר יראת ה' מפעמת בקרבם, מי שיש בידם למחות, ימחו, ויבקשו להפסיק זאת תכף ומיד, בדרכי נועם, כי היכי דליקבלו מינייהו. ומי שרואים שאין דבריהם נשמעים ח"ו, אזי אין להם ברירה אלא לצאת חוצה. (הן ילדים וצעירים, והן זקנים וישישים. הן אנשים והן נשים.) סורו נא מעל אהלי וגו', שלא יטמאו אזניהם וליבם, ראשם ורובם. ואין זו שמחה של מצוה, אלא נאצה לפני השי"ת. והוא רחום יכפר, וכעסו עמנו יפר.
ויהי רצון מלפני המקום ברוך הוא שהדברים יתפרסמו, ויכנסו ללבבות. ובני תורה והרבנים והיראים די בכל אתר ואתר יתעוררו ויעוררו איש את רעהו, ולצאן מרעיתם, לגדור פירצה זו. חזקו ונתחזקה בעד עמנו. ובזכות זה יצילנו המקום ב"ה מכף כל אויבינו הקמים עלינו. וישיב שכינתו לתוכנו. ונזכה בקרוב לשמוע קול רנה ותודה שירה וזמרה, בחצרות בית אלד'ינו, שיבנה במהרה בימינו אכי"ר:
הכותב וחותם בלב נשבר ומצפה לישועת ה'
הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו
כתיבת תגובה