מעשה בערבי שראה בחלומו אדם עומד לפניו וחרבו שלופה בידו. למראה האיש אחז אותו פחד גדול והוא שאל: – מי אתה, אדוני? ענה האיש : – מלאך המוות אנוכי. ובאתי ליטול את נשמתך בחרב זו אשר בידי. כי הגיעה שעתך ליפטר מן העולם, ענה האיש לפניו : – אנא. אדוני. הטה אוזן לדברי. הנה ברך אותי האל בבנים ובבנות, אך עני וחסר-כל אנוכי. ואין לי דבר להוריש להם. הגדל נא חסדך עמדי והרפה ממני עד אשר אחסוך לילדי ממון ורכוש, ותהיה להם פרנסה אחרי מותי. נגעו הדברים לליבו של מלאך המוות, השיב חרבו לנדנה ואמר : – הפעם שומע אני בקולך, לך לשלום והיתה לך נפשך לשלל. אך בפעם השניה דע, כי לא יועילו תחנונים ואתה לא תינצל מידי. אמר לו הערבי : – אסיר תודה אני לך, אדוני. אך לפני בואך בשניה שלח אלי שליח להודיעני. כדי שאכין עצמי לעולם האמת ולא יפול עלי פחד המוות. הקיץ הערבי והנה חלום. הוא יצא למלאכתו כדרכו יום יום ושכח את החלום ואת המוות. הוא האריך ימים רבים, עשה רכוש, השיא את הבנים ואת הבנות וזכה לנכדים ולנינים. כשהזקין ובאה עת פטירתו, חלה ונפל למשכב. והנה הופיע מלאך המוות למראשותיו, חרבו שלופה בידו והוא מבקש את נפשו לקחתה. אמר לו הערבי : – הלא אמרתי לך לשלוח אלי שליח להודיעני דבר בואך, למען אתכונן, וכיצד באת אלי במפתיע אמר לו מלאך המוות : – הנה שנים על גבי שנים שלחתי לך שבעה שליחים וכולם חיים וקיימים אצלך! תמה הערבי ואמר : – למה תשטה בי? לא הגיע אלי אף שליח אחד ! מילא מלאך המוות את פיו שחוק ואמר : – הבה אמנה לפניך את שבעת השליחים, וכולם לפניך כאן נוכחים :
ראשון – העיניים. לפנים ראו עיניך החדשות ממרחקים. ועתה כהו וחשכו. שני – האוזניים. לשעבר קלטו כל רחש קל, ולא ישמעו אף קול חצוצרה. שלישי – השיניים. בעלומיך טחנו אבנים, ועתה לא נותר מהן מאומה. רביעי – שערותיך. בנעוריך השחירה בלוריתך כעורב. ועתה קרח ראשך ושערותיך הדלות הלבינו. חמישי – קומתך. בבחרותך היתה זקופה כתמר ובזקנותך נכפפה כקשת. שישי – הרגליים. לפנים הלכת בטוחות על שתים. ועתה מדדה אתה על שלוש, כי בלי מקל אינך יכול ללכת. שביעי – התיאבון. לפנים התענגת על כל מאכל שבא לפיך. ועתה כל מזון תפל בפיך. הנה שבעה שליחים מניתי לפניך, ומה תבקש עוד? לא מצא הערבי מענה בלשונו ומסר את נשמתו לידי מלאך המוות
כתיבת תגובה