רבי דוד ב"ר עמרם הנגיד אלעדני זלה"ה
יהדות תימן נודעת במכמניה הרוחנים ובעושר הגדול של כתבי יד עתיקים ונדירים שנשתמרו אך ורק בתימן. התלאות והגזירות שעברו על יהדות זו, ולהיטותם של סוחרים מחוץ לתימן לעשות עושר ממסחר בספרים עתיקים, דלדלו ורוקנו אותה מאוצרותיה.
ברם, יצירותיהם התורניות והמחשבתיות של חכמי תימן בהלכה, במדרש, ובמחשבה בהם שיקעו מחבריהם שפע רב מתוך אוצרות חז"ל, מגלים לנו אוצר של מדרשי הלכה ואגדה שאינם ידועים ממקור אחר. ומהם אנו למדים שלרשותם עמדו תלמוד ומדרשים ובנוסחאות שונות מהמקובל בידינו, ואפשר להיעזר בהם בהבנת דברי חז"ל.
יחיד ומיוחד בין חכמי תימן הוא רבי דוד ברבי עמרם הנגיד זצ"ל שחיבר את גולת הכותרת של פאר יצירות חכמי תימן, ספר מדרש הגדול שכשמו כן הוא מדרש מקיף על כל חמשה חומשי תורה.
זהותו של מחבר המדרש, היתה שנויה במחלוקת בדורות האחרונים, וזאת לאחר שמהרי"ץ זצ"ל גדול חכמי תימן (התע"ה – התקס"ה) סבר שרבינו אברהם בנו של הרמב"ם זצ"ל הוא מחבר מדרש הגדול, דעה זו חזרה ונשתנה גם בדברי רבי יעקב ספיר בספרו חדרי תימן. אלא שכבר הוכח מעל לכל ספק, שבעל מדרש הגדול, הוא רבי דוד ברבי עמרם הנגיד איש עדן, שחי במאה הראשונה לאלף הששי. בתקופה זו נכתב ספר נור אלצאלם (מאור האפילה) ע"י בן דורו רבינו נתנאל בן ישעיה זצ"ל.
שני חכמים אלו חיו בתקופה אחת, שכן חיבורו של רבי נתנאל נכתב בשנת הפ"ט ליצירה. ואילו רבי דוד ברבי עמרם, אנו מוצאים שבשנת הק"ו ליצירה, נשלחו אליו תשובות רבי יהושע הנגיד מבני בניו של הרמב"ם, בעת שהיה רבי דוד נגיד ליהודי תימן וברום המעלה והתהלה. =(ת' ר"י הנגיד מהד' רצהבי).
על מעלתו וגדולתו של רבי דוד, ניתן לעמוד מדברי השבח שרבי יהושע הנגיד כותב בפתיחתו הפיוטית לתשובותיו ליהודי תימן, וכה דבריו:
…אשרי החכמה על גרונו רביד/ והוא אהוב לנו וידיד כג"ק מורינו ורבנו דוד השר הנאדר/ הדיין הנהדר/ כל טוב ממנו לא נעדר/ בשם טוב נגדר/ ובאפוד בין (בוץ) נאפד/ מן השלשה הכי נכבד/ החכם הנאמן/ נשיא ארץ תימן/ בזמנו כלכל והימן/ ניבו ממתק ומשמן/ וטעמו כטעם לשד השמן/ זוהר חכמתו כברק/ שלח שלוף מנדן/ ונהר יוצאי מעדן/ פאר הדיינים/ כתר המבינים/ עושה צדקות ודינים/ …הגיעו השאלות הנכונות/ המעידות עליך והעונות/ כי אתה איש אמונות/ מפענח צפונות/ לוחם לחמה של תורה/ ושותה ממסך שמועותיה יינות ומגדנות =(שם).
גם יהודי תימן הוקירו והעריצו גדולת רבי דוד, וכדברי הסופר הגדול מהר"י בשירי בהעתק מדרש הגדול משנת השע"ט, וזה לשונו: הדור אתם ראו המדרש הזה היקר והנעלה, המקובץ מדברי חכמינו על ידי נאמן הרועים, חיבור הנשר הגדול, הפטיש החזק, מרנא ורבנא דויד בן עמרם זצ"ל, איש מדינת עדן מארץ התימן, צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד =(מצפונות יהודי תימן עמ' 194).
כאמור ספר מדרש הגדול לרבינו דוד בן עמרם הנגיד ערוך ובנוי לתלפיות, מעשה ידי אמן ששיקע בו מכל דברי חז"ל, במכילתא ספרא וספרי, תלמוד והרמב"ם. גדולתו של רבי דוד היא בעריכה של כל המקורות שעמדו לרשותו כחטיבה אחת, ובצורה נפלאה, עד כדי כך שגם דברי הרמב"ם ששולבו רבות בתוך המדרש הגדול, נראים כלשון מדרשי חז"ל. חשיבות רבה נודעת לחיבורו, שכן המובאות שהביא רבי דוד, מצביעות על כך שעמדו לפניו נוסחאות שונות במדרשי חז"ל שאינם לפנינו. נוסף לכך, מדרשים רבים שנעלמו מאתנו, מצויים בתוך המדרש הגדול. וכך נוצרה היצירה האדירה שהאירה לכל בית ישראל.
רבי דוד נוהג לפתוח כל פרשה בפתיחה פיוטית מחורזת, שחציה הראשון דברי שבח ותהלה לבורא עולם, וחציה השני תפלה ובקשה לגאולה והרמת קרן עם ישראל, בשוב ה' שבות עמו, וסיום הפתיחה בפסוק שבו פותח המדרש את פרשת השבוע.
ראויה לציון פתיחתו הכפולה לפרשת חקת, שבנוסף לפתיחה לפרשת חקת, כתב פתיחה נוספת לפני פרשת ויסעו מקדש, דבר המלמד על המנהג הקדום של יהדות תימן, שכאשר פרשת חקת ובלק מחוברות, מחלקים פרשת חקת לשנים, חלקה הראשון קוראים עם פרשת קרח, וחלקה מפסוק ויסעו מקדש קוראים עם פרשת בלק, מנהג המובא גם בסידור רס"ג.
רבי דוד הנגיד ששימש ראש ונשיא ליהודי תימן, שיגר לרבי יהושע הנגיד קובץ שאלות (מסאיל), שהוקשו לחכמי תימן בדברי הרמב"ם בספר המצוות ובמשנה תורה, ורבי יהושע השיב בנפש חפצה ובענוות חן ביאורים ותשובות לשאלותיהם, תשובות אלו בעלות ענין וחשיבות בהבנת דברי הרמב"ם ומרן רבי יוסף קארו הביא אחדות מהן בספרו כסף משנה.
יש להניח שרבי דוד חיבר פירוש להרמב"ם, ויסוד לכך ניתן ללמוד עפ"י הערה שנדפסה בספר ראשי בשמים יורה דעה סי' ל"ה מספר נימוקי רבי דוד עדני.
עדות נוספת לכך, יש ללמוד מדבריו של הרב יוסף קורח במכתב ששלח בשנת התש"ג, ובו הוא מעתיק פתיחה פיוטית להלכות שחיטה של רבי דוד, מתוך כתב יד עתיק משנת אתתי"ה לשטרות (הרס"ד ליצירה). =(מצפונות יהודי תימן עמ' 182).
לרבי דוד ידועה גם סליחה ליום הכפורים שהובאה בכל התכלאלים העתיקים, "רחמנא רחים על עמך ישראל דאפיקתא יתהון וכו'", ובסופה הוא רומז את שמו בראשי הבתים "דויד בן עמרם יזכה אמן".
נראה שרבי דוד עסק בכתיבת ספרים, שכן כתב מהר"י בשירי =(הובאו דבריו בחלק הדקדוק למהרי"ץ בפ' ואתחנן "פקד"): כך מצאתי הפ"ה לפוף בספרים המדוייקים, מכתב הר"ד בן עמרם הנגיד איש עדן.
הנה כי כן נתקיים ברבי דוד דברי חז"ל, אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונן =(ירו' שקלים פ"ב ה"ה). מתוך חיבוריו אנו למדים על אישיותו וחכמתו הגדולה של רבי דוד, וכן על מעמדו וגדולתו בקרב יהודי תימן, ושפר חלקו של רבי דוד שספרו מדרש הגדול היה לנחלת כלל ישראל ולברכה בקרב הארץ.
* ספר חכמי היהודים בתימן, ירושלים תשנ"ב, עמ' קלא.
כתיבת תגובה