רבי חיים ב"ר יוסף קרח זלה"ה
גאון דורו רבינו חיים בן כה"ר יוסף קרח נולד בשנת התקפ"ד, למד אצל אביו הרב יוסף, ואח"כ קבע את למודו לפני הראב"ד מ"ו יוסף אלקארה תלמידו של מהרי"ץ שנתמנה פרנס לדורו. רבי חיים היה מתלמידיו המובהקים. בין רבותיו היה רבי אברהם ערשי, שהיה מגדולי המקובלים, וכך עלה ונתעלה ר' חיים בתורת הנגלה והנסתר. לאחר נישואיו החל לעסוק בלימוד תשב"ר וגם במלאכת טויית ציציות. קבע את ישיבתו בביהכנ"ס "בית אלשיך", ובשיעוריו היו משתתפים רבים מטובי הלומדים שעלו ונתעלו ונהיו מנהיגי הדור שלאחריו.
רבי חיים היה דמות אהובה ונערצת על בני דורו, וכך כתב עליו נכדו הרש"ק: כה"ר אמו"ז מהר"ח היה אהוב וחביב מאד לבני דורו, ושמועתו גדולה בכל נפות תימן, והיו מריצים אליו שאלות מכל הנפות, והוא היה מזדרז להשיב עוד באותו יום ולכל המאוחר למחרתו. היה אוהב שלום ורודף שלום, ומסביר פנים לקטנים כגדולים, ומקדים שלום לכל אדם, ואפילו לגוי בשוק מסביר לו פנים ומסיח עמו. והיה בקי מאד בדרש ומשתדל לדרוש אחר מיטתן של מתים. הוא היה ראש המדברים בבתי משתאות, ומעולם לא מנע עצמו מן התוכחות, היה מוכיח לכל אנשים ונשים וקטנים, ולא חת ולא זע מאלמים ותקיפים ולא נפל לבו עליו, ועל אף שהיה מוכיחם קשות היה אהוב לכל ודבריו עריבים עליהם. היו מקרים שהוכיח בצינעה ובכבוד אף להרה"ג הפרנס מ"ו סלימאן אלקארה. הוא היה עומד בכל קיבוץ לתפלה ואומר לפני הקהל דברי תוכחות מוסר ודברי כיבושין, ואח"כ עומד בתפלה, אמנם כה"ר הפרנס מהר"ש קארה היה מקדים לפניו לדבר ולהוכיח, אבל בדרך קצרה ובמשפטים קולעים כדרכו, כי דבריו לעולם היו כדברי מלך, שניהם היו חולקים כבוד זה לזה, והיו אוהבים זה את זה לפי מיטב ידיעתי. אמו"ז ז"ל היה משכים לבית הכנסת כשעתיים לפני עלות השחר בכל יום, ונקבצים אליו הרבה תלמידים וחבירים. גם אחר תפלת ערבית היה חוזר לבית מדרשו ומלמד לציבור. והיה בית המדרש מתמלא פה לפה, ולפעמים מתרבים עד חצי חצר בית המדרש, לפי שהיו הכל מתאוים לשמוע תורה מפיו, מפני שהיה קורא בקול רם במיתון, בנחת ובחיתוך אותיות ובנעימה. ומסביר להם יפה יפה, מפרש תחלה את המלים ואח"כ מסביר את הענין, ואחר כך נושאים ונותנים ומסכמים את המסקנא, ונמצאו הכל נהנים, התלמידים המתחילים והמתקדמים והחברים, כי כל חפצו מאוייו וכונתו, ללמד לאחרים יותר ממה שהם רוצים, כמאמר רבי עקיבא לרשב"י יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. ועל ידי שהיה קורא בקול רם, גם אותם היושבים בחצר בית המדרש היו שומעים כל מלה ומלה ולא נעלם מהם דבר. הוא נתעטר במידת "מודה על האמת", שאם היה טועה באיזה פירוש או באיזה ענין לא בוש מלומר טעיתי, ומה שאמר פלוני הוא האמת, וחוזר על הדבר שתים ושלוש פעמים כדי לאמתו, ומחזיק טובה גדולה לזה שהעירו על כך. הוא היה זריז וזהיר בגמילות חסדים, בביקור חולים, בקבורת מתים והספדם, בניחום אבלים, בהכנסת כלה לחופה ולשמח חתנים. עשה צדקה כמסת ידו וגם עישה אחרים עליה. ביותר בעת הדרשה בכל קיבוץ ובבתי משתאות, היה מאריך בענין הצדקה ובדבר החובה להחזיק בידי תלמידי חכמים, וממשיך לבם בדברים טובים ממדרשי חכמים ז"ל. ועוד זיכהו השם לעניין גדול והוא, כי המקום שהוכן להכנסת אורחים היה סמוך לבית מדרשו, ובשביל שני דברים עשה כן, כדי שהאורחים הבאים ללון יכנסו בערב לשמוע דברי תורה, וכדי שיוכל לפקח על העניים המזדמנים לשם, שיהא להם ארוחת ערב, או גם סעודת מחר אם מתעכבים שם, שפעמים רבות היה נותן להם משלו, ואם רבים הם היה שולח אל אחד או כמה מבעלי הבתים לגבות מהם אוכל ושאר הצרכים לפי הדרוש, וכולם ע"ה לא יחזירו פני השליח ריקם. ואף אם ישהה האורח ימים לא יקוצו בדבר, ובעת שיוצאים התינוקות לסעוד, יושב לו אצל האורחים ומשיח עמהם ומנחם אותם בדברים, ועל ידי כך הלכה שמועתו טובה בכל נפות תימן, כי מכל נפות תימן היו באים אליו אורחים.
בתחלת ימיו נתייסר בדקדוקי עוני ודוחק גדול, ואח"כ ריחם עליו השם והרויח לו פרנסתו כראוי, אבל נתייסר ביסורים אחרים קשים ומרים עד למאד, מכללים קבר חמשה מבניו הגדולים ובת אחת אשר היתה לו מאשתו הראשונה, ולא נשאר מהם אלא כבוד אבא מרי מ"כ ובת אחת. וכולם מתו במבחר ימיהם והניחו בנים קטנים. ונותרו לו שלשה בנים מן האשה השניה והם, כבוד מ"ו אלעזר, וכבוד מ"ו עזרא, וכ' מר ימין שצ"ו, שלושה מבניו הראשונים חכמים מחוכמים אשר שמשו לעיתים גם ראשי כנסיות. ולפעמים היו יושבים ומלמדים בבתיהם ונקבצים אליהם תלמידים, ולומדים מהם כאות נפשם וכחפץ לבם, כדאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ממי שהוא חפץ, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו, אמר רבי אין אדם לומד תורה אלא במה שלבו חפץ =(ע"ז יט, ילקו"ש תהלים).
אמו"ז הגאון מהר"ר חיים נפטר ביום ו' כ' אלול שנת ברכ"ה (תרע"ד) והוא בן תשעים שנה בדקדוק זלה"ה וזת"ע.
מהר"ר חיים כתב כמה חיבורים והם עדיין בכ"י.
א. ס' החיים והשלום פירוש ע"ד הפרד"ס על התורה, שלש מגילות והגדה של פסח
ב. ס' שו"ת וקובץ פסקים בד' חלקי השו"ע.
ג. ס' ליקוטים מספר אור תורה, נדפס ע"י יוסף חסיד.
ד. ס' קיצור הלכות בס' נשים להרמב"ם עם פירוש מקוצר.
ספר חכמי היהודים בתימן, ירושלים תשנ"ב, עמ' קסו.
כתיבת תגובה