רבי יחיא ב"ר יהודה בדיחי זלה"ה*
בין דמויות ההוד שקמו ליהדות תימן נצבת דמותו של הגאון רבי יחיא בן יהודה (שוכר) אלבדיחי, שעמד בראש הישיבה הכללית בבית הכנסת "בית צאלח".
רבי יחיא נולד בשנת התקס"ג בצנעא, למד לפני גדולי החכמים עד שנודע בגדלותו התורנית הן בתורת הנגלה והן בחכמת הנסתר, גדול היה בחסידותו ופרישותו, ואגדות רבות נשזרו מסביב לאישיותו.
לפרנסתו עסק רבי יחיא בכתיבת ספרי תורה, שכפי המסופר היה כותבם בקדושה ובטהרה, ולא היה כותב האזכרות אלא לאחר שהתענה וטבל.
בשנת התר"ד קם מושל עריץ שהתאנה ליהודים והציק להם ברדיפות ונגישות, עד שרבים ברחו מצנעא למצוא מפלט ולמלט משחת נפשם. בין הנמלטים היה רבי יחיא, שגם בו נגעה יד המושל שחבשהו בבית הסוהר, ומפני חמת המציק ברח משם לעיר כוכבאן, גלות שנמשכה כשלשים שנה.
על תקופת סבל זו רומז רבי יחיא בחתימת לקוטיו בספר יושר לבב, וכה דבריו …והב' היא סיבת הכל שבעו"ה ארכה גלותינו, וגברה יד שונאינו, ופרקו עול תורה מעל צוארינו, ובזמן שליקטתי זה הייתי טמיר וגניז היום כמו ארבעה חדשים. בכל יום האויב משכים ומעריב לחשב עליהו דיני אכזרים לנתפשים, ואין בי דעת לעשות ישרים, אומר לפני בורא ארץ ושמים אודך ביושר לבב על כל מה שגזרת עלינו, נטלו ממונינו הלקונו במלקיות שלא ראו עינינו ולא שמעתם אזנינו, נתנו כבלים ברגלינו וקולר בצוארינו, הגלונו והרחיקו בית מאסרינו, היינו חרפה לשכנינו, כמה גזירות גזרו עלינו והשם יתברך מצילנו… =(חן טוב).
על נסיבות בריחתו מבית הכלא מספרים שע"י השבעות ורואה ואינו נראה יצא מהמשמר, כי האיש גדול מאד בחכמת הקבלה ובמעשיות, יען כי לא יוכל איש לברוח מבית האסורים ומן האזיקים אשר הושת ברגליו, ואנשי צבא שומרים השערים ושערי חומות העיר, והאיש מוכר לכל בני העיר והשומרים =(חדרי תימן פז).
הקהילה בכוכבאן שידע והכירה בגדלותו ובחסידותו סרה למרותו, ורבי יחיא הנהיגם בתורה וביראת השמים כל משך שהותו שם, לפי עדות הר"י ספיר עסק רבי יחיא לפרנסתו במלאכת הצורפות.
בשעת התרל"ד לאחר שנכבשה תימן ע"י התורכים, שב לצנעא ועמד בראש הישיבה הכללית, אודות תקופה זו כותב הרב שלום קרח …האחת בבית הכנסת "בית צאלח" והיא נקראת סתם "ישיבה", והיו נקבצים בה הרבה תלמידי חכמים ותלמידים הנושאים ונותנים במלחמתה של תורה, ארבע שעות בכל יום, חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים, ובראשם הרב המופלג החסיד כהרה"ג מ"ו יחיא אלבדיחי מחבר ספר חן טוב, ולאחר הצהרים נקבע הרה"ג כה"ר מ"ו סאלם שמן מנוחתו כבוד ללמד ולפלפל בתלמוד, הרב הגדול הזה היה בעל זכרון מפליא, ארך אפים ובקי בכל פנות התורה, עליו הכתוב אומר: אשכול הכופר וכדרש חז"ל איש שהכל בו =(אגרת בוכים כב).
רבי יחיא משך בשבט סופרים. ומחבוריו ידועים לנו שני ספרים, ספר לחם תודה על ספר שערי קדושה למהרי"ץ, והוא קיצור בהלכות שחיטה וטרפיות כדי להקל הלימוד ולזכור יסודות הדין, ובהקדמתו לספר זה כתב …ובהיות שראיתי בעצמי שבעו"ה אני קשה לכנוס ומהר לשכוח, כי ביטול השקידה וקוצר המשיג ועומק המושג, וחמדת התאוה, הוא הגרמא בנזיקין, ע"כ יעצוני כליותי שטוב לעשות קיצור הלכות שחיטה וטרפיות, מקובץ מכל הפוסקים ז"ל כפי מנהג פה ק"ק צנעא יע"א, כי שליחות היד בקולמוס, היא מסוגלת להיות לי למזכרת.
ספרו השני חן טוב על התורה, דרושים וחדושים ע"ד הפשט והקבלה ושאלות ותשובות ששרדו מכתביו וחידושים בהלכה, בספריו ניכרת בקיאותו במכמני התורה ומדת הענוה שהיתה טבועה באישיותו.
פטירתו של רבי יחיא בסוכות התרמ"ח ביום טוב שני של גליות השאירה רישומה העמוק בקהילה, שכן בהלויתו שהתקיימה בו ביום, נישאו הספרים בקול בכי ומספד דבר שגרם למחלוקת גדולה בין חכמי הקהלה, והדיה הגיעו לארץ ישראל, כאשר חכמי טבריה הביעו דעתם במחלוקת זו ושללו נשיאת הספדים וצידוק הדין ביו"ט ב' של גליות.
שבר על שבר לקתה הקהלה, שכן בנוסף לסילוקו של צדיק, נוצרה מחלוקת שהעמיקה את חלוקי הדיעות בין חכמי הקהלה, ויום פטירתו נותר כציון דרך בתולדותיה של הקהלה בצנעא.
כתיבת תגובה