נשאלתי ע"י האברך היקר הרב אהרון מצרפי נ"י בדיני ברכת הטוב והמטיב בדינה ובענית אמן לאחר הברכה האם עונים או לא עונים. ואני תפילה לצור ישועתי שיתן לי את ההדרכה האלוהית כדי לצלול במים עמוקים ולדלות מהן אבני חן ואבני שוהם ויהלום שיאירו את חשכת דרכינו ולאורה נלך ונצעד כפי שצעדו אבותינו ואבות אבותינו כאלפים שנות גלות עד הגיעם הלום לארץ הקדש המובטחת. ואשרינו שזכינו להחזיק מעמד בתוך החושך הגדול אשר היה שם ובזכות תורת הנצח שהיא לעם הנצח.
תשובה
משנה בברכות (נ"ד) פרק הרואה: על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב. הגמ' (נ"ט ע"ב) וז"ל: קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב. וכל היכא דלית לאחרינא בהדיא לא מברך הטוב והמטיב. והתניא אמרו ליה ילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא אשתו בהדיה דניחא ליה בזכר. ת"ש מת אביו והוא יורשו בתחילה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב. התם נמי דאיכא אחי דקאי ירתי בהדיא. ת"ש שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך וא"ר יוסף בר אבא א"ר יוחנן אע"פ שאמרו שינוי יין א"צ לברך אבל אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה. עכ"ל הגמרא. הכלל: א'. שתהיה שותפות בדבר כגון של דוגמאות שהתלמוד מביא בבן המשותף טוב לו והמטיב לה לאשתו. ב'. בירושה אם יש לו אחים אשר יורשין בהדיא אומר הטוב לו והמטיב לאחים. ג'. ביין ששותים בני חבורה יחד הטוב לו והמטיב להם. ואחר כל דוגמא מאלו אם שמע חבירו עונה אחריו אמן כדין כל ברכה וברכה. וכן פסק הרי"ף שם וז"ל: על הגשמים ועל בשורות טובות אומרים ברוך הטוב והמטיב. והני מילי היכא דאית ליה ארעא לדידיה ואיכא שותפות בהדיה אבל ליכא שותפות בהדיה מברך שהחיינו כדתניא קצורו (בגמ' הגי' קצרו) של דבר על שלו למברך שהחיינו על שלו ועל של חברו מברך הטוב והמטיב. ואי לית ליה ארעא מברך מודים אנחנו לך ה' אלוהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים ווכ' כדכתיבנא במס' תענית וחותם בריך רוב ההודאות ואל ההודאות. אמרו ליה מת אביו והוא יורשו אי איכא אחי דקא ירתי בהדיה בתחילה מברך דיין האמת ולבסוף מברך הטוב והמטיב ואי ליכא אחי דקא ירתי בהדיא בתחילה מברך דיין האמת ולבסוף שהחיינו. עכ"ל.
ועיין אוצר הגאונים מס' ברכות (נ"ט ע"ב) וז"ל: על הגשמים ועל הבשורות הטובות וכו' ירושלמי מה ראו לסמוך בשורות טובות לירידת גשמים על שם שכתוב מים קרים על נפש עייפה ושמועה טובה מארץ מרחק (משלי כה כה) פי' משיוצא חתן לקראת כלה מעת שהטיפה יורדת מן הרקיע על הארץ והמים שעל הארץ שירדו כגשמים מעלין כמין אבעבועות זה היא יציאת חתן לקראת כלה ומברך מודים אנחנו לך וכו' ואקשינן וכי על הגשמים הטוב והמטיב מברך והא מודים אנחנו לך וכו'. מברך ושקלינן וטרינן ואסקנה מתניתין בדאיכא אחריני בהדיה דתניא כללו של דבר על שלו לבדו אומר שהחיינו ועל שלו ועל של חבירו אומר הטוב והמטיב. תא שמע אמרו לו מת אביו ויורשו בתחילה אומר הטוב והמטיב ובסוף דיין האמת. ושנינו התם דאיכא אחוה דירתי בהדיה. וכן לעניין ילדה אשתו בן זכר ההנאה לו ולאשתו היא ששניהן רוצין בזכר. וכן ביין וכל בני חבורה אית להן הנאה. עכ"ל.
ועיין שיבולי הלקט (להרה"ג רבינו צדקיה ב"א אברהם הרופא ז"ל מתחילת המאה הראשונה לאלף השישי. סדר ברכות סימן קמד) דכתב: דין שינוי יין שמברכין עליו הטוב והמטיב. תניא שינוי היין אין צריך לברך. שינוי מקום צריך לברך. אמר ר' יוסף בר אבא אמר רב הונא הא דאמרת אינו צריך לברך בורא פרי הגפן אבל הטוב והמטיב מברך. רבינו שלמה זצ"ל פ' כגון ששתה יין והביאו לפניו עוד יין אחר טוב מן הראשון. ומשמע מדקאמר יין אחר הטוב מן הראשון שאם האחר היה גרוע מן הראשון אינו מברך עליו. וכן פי' רבינו שמואל זצ"ל ובעל הדברות זצ"ל (בעל העיטור) כתב מסתבר דעל רוב היין שבא לפניו מברך הטוב והמטיב ולא משום חשיבות דאטו כי גרוע מברך דיין האמת כדאמרינן בסנהדרין גבי לבנה אטו כי מחסרה מי מברכין דיין האמת דהשתא נברך הטוב והמטיב אלא ש"מ על ריבוי הוא מברך. ותו גרסינן בירושלמי ר' על כל חבית שהיה פותח היה מברך. ומהו מברך ר' יצחק רובא בשם רבי ברוך הטוב והמטיב וכי אחרון היה משובח ומאחר דמקמי דלישתייה מברך היכי ידע חשיבותיה. וגרסינן התם אכל מזרחה של תאנה ובא לאכול מערבה צריך לברך. ורבינו חננאל ז"ל פירש שינוי יין כל שלא שתה ממנו שלושים יום. והא דאמרינן דמברך על שינוי יין הטוב והמטיב דוקא דאיכא אחריני דשתו בהדיה ואפילו אשתו ובניו אבל אי ליכא אחריני דשתו בהדיה אינו מברך. מצאתי לגאונים ז"ל למה אין מברכין הטוב והמטיב על שינוי הפת כמו שמברכין על שינוי היין לפי שהפת גמרו בידי אדם והיין גמרו בידי שמים. ואחי ר' בנימין כתב מה שמברכין על שינוי יין ואין מברכין על שינוי הפת לפי שהיינות משתנין בטעמן ובמראיהן יש מהם אדום ויש מהם לבן ויש מהם מכמה גוונין מה שאין כן בפת. ועוד שהיין הוא דבר של שמחה כדכתיב המשמח אלוהים ואנשים ודעת האדם נוחה בו מידי דהוא אבונה בית חדש וקנה כלים חדשים שצריך לברך על כל פעם שקונה ואפילו יש לו כיוצא בהן. אבל פת על איזה טעם מברך על שינוי הפת ועל כן נראה ישר פירוש רבינו חננאל שפירוש שינוי יין כל שלא שתה ממנו שלושים יום. ולשון הירושלמי מוכיח כן כ' על כל חבית שהיה פותח היה מברך משמע בשעת פתיחת החבית דוקא והוי דומיא דקנה כלים חדשים אבל אם שותה ממנו תמיד אינו צריך לברך. ועוד כתב אחי בשם רבינו שמואל ב"ר יהודה לפי שהנס נעשה בכרמים של הרוגי בית תור שלא הסכימו כשנעשו גדר לכרמים ואז כשתקנו הטוב והמטיב בברכת המזון תיקנו לברך הטוב והמטיב על שינוי היין. מצאתי בשם רבי אליעזר ברבי יואל הלוי ז"ל שם בא לאדם יין ישן ויין חדש שאין צריך לברך אלא פרי הגפן. וכן משמע תוספתא וכן כתב בעל הדברות הא דאמרינן יין חדש ויין ישן צריך לברך לא בהטוב קאמר ומשום חשיבותיה אלא מברכת בורא פרי העץ ובורא פרי הגפן קאמר צריך לברך כדאמרינן בשינוי מקום שצריך לברך בורא פרי הגפן. עכ"ל.
ועיין בתשובת רש"י (סימן סז) וז"ל: שאלו לר' יצחק סגן לויה למה אין מברכין על שינוי לחם ובשר נמי הטוב והמטיב. והשיב הדיין דבר חידוש ושמחה הוא במזון מה שאין כן בלחם ובשר. ועוד שאין אומרים שירה אלא על היין כדאיתא בפרק כיצד מברכין אבל ברכת המוציא פוטר כל מיני מזון. ועוד אין קבע לשתייה אבל לחם יש קבע וכחד ריפתא דמי וגבי יין איכא תרתי סעיד ומשמח מה שאין כן בלחם דדווקא סעיד. עכ"ל. ובצד התשובה נכתב ספר על הכל (סימן כב) שאלו לפני רבינו יצחק רבו של רש"י מפני מה מברכין על שינוי יין הטוב והמטיב ולא מברכין על שינוי לחם ובשר. והשיב יין דבר סעודה ושמחה וכשבא בתוך המזון נתחדשה להם שמחה ומברכין ועוד דלא אשכחן שירה אלא על היין. עכ"ל.
ועיין בספר הכל בו (דף סד) וז"ל: כתב הר"י בא להם יין לאחר המזון בין שהוא טוב בין שהוא גרוע מברך עליו הטוב והמטיב כשיש אחרים עימו. ורבני איברא היו נוהגין שאחד פוטר את האחרים לענין הטוב והמטיב שאינו בא אלא לשמחה ובשביל האחרים ומסתברא טעמייהו. והר"ף ז"ל כתב: ואחד מברך לכולן אפילו בתוך המזון ורבים נוהגין כן. ובמחזור ויטרי כתב שאם אמר סברי מורי שאחד מברך לכולן בורא פרי הגפן. ורבינו חננאל אמר כיון דבתוך הסעודה הוא בא ואין בית הבליעה פנוי אם כן לעניין הטוב והמטיב נמי כל אחד מברך לעצמו מידי דהוה אברכת פרי הגפן. ואם תאמר אם כן מה שייך בכאן המטיב לאחרים יש לומר דכיוון ששנים נהנין מאותו דבר שייך ביה המטיב לאחריני אף על גב דכל אחד מברך לעצמו. וראיה מההיא דאמרינן אמרו לו ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב הטוב לנפשיה והמטיב לאחריני, לאשתו. ומי לא עסקינן שעומד רחוק מאשתו שאין אשתו נפטרת בברכה זו שמברך הבעל לפי שאינה שומעתו ואם כן גם היא צריכה לברך לעצמה הטוב והמטיב אלא שמע מינה ששניהן נהנין מדבר אחד מברך הטוב והמטיב אע"ג דכל אחד מברך לעצמו ע"ש. עכ"ל
ועיין טור אור"ח (סימן קעה) וז"ל: הביאו להם יין אחר מברכין הטוב והמטיב. ולאו דוקא הביאו להם עתה מחדש אלא ה"ה אם היה לו תחלה שני מיני יינות מברך על השני הטוב והמטיב. ופירש רשב"ם דוקא שיודע שהשני משובח מן הראשון והתוס' מפרשים אפילו סתמא שאינו יודע אם הוא משובח מן הראשון אם לאו יש לו לברך אלא אם כן יודע שהוא גרוע יותר ממנו ואין לו לברך הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר עמו אבל אם הוא לבדו לא. ויש אומרים כיון שאין מברכים הטוב והמטיב ביחיד אע"פ שעל היין שבתוך הסעודה כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב אחד מברך לכולם שאם הוה כל אחד מברך לעצמו היה כל חד וחד יחיד ולי נראה דמטעם דאמרינן בבפה"ג כל אחד מברך לעצמו משום שאין בית הבליעה פנוי האי טעמא נמי שייך בהטוב והמטיב ואע"פ שכל אחד ואחד מברך לעצמו כיון שאחר שותה ונהנה עמו מאותו המין קרינן ביה שפיר הטוב לדידיה והמטיב לאחריני. אבל אם היו מסובין לשתות בלא אכילה אחד מברך לכולם כתב הר"פ בשם רבותיו יין של שתי חביות והכל ממון אחד אם בתוך ארבעים יום לבצירתו שמוהו בשתי כלים מברכים עליו הטוב והמטיב ואם לאחר ארבעים יום חלקוהו אין מברכין עליו הואיל והכל ממון אחד. עכ"ל הטור ע"ש. ועין ב"י שם ד"ה הביאו להם יין אחר מברך הטוב והמטיב בפ' הרואה (נ"ט ע"ב) א"ר יוסף בר אבא א"ר יוחנן אע"פ שעל שינוי היין א"צ לברך אבל אומר הטוב והמטיב ופרש"י שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון משמע מדבריו דדווקא כשהשני משובח מן הראשון וכן פרשב"ם בפ' ע"פ (ק"א ע"א) ושם כתבו התוס' דכ"כ בה"ג וכן משמע בירושלמי דס"פ כיצד מברכין דקאמר אבא ב"ר הונא אמר יין חדש וישן צריך לברך דמשמע דלפי שהישן טוב מן החדש צריך לברך אבל שינוי יין סתם אין צריך לברך כיון שאין ידוע שהשני משובח מיהו עובדא דבתר הכי פליג דקאמר על כל חבית וחבית מברך הטוב והמטיב משמע בכל ענין אפילו מטבא לבישא. מיהו יש לדחות שהיה מברך לפי שלא היה מכירו אבל אם ידוע שהשני גרוע לא. ונראה דאפילו השני גרוע מברך דעל ריבוי יינות מברך ובלבד שלא יהיה האחרון יותר גרוע מדאי שאין יכולים לשתותו אלא מדוחק ובפרק הרואה כתבו שכן דעת ר"ת דאפילו אין האחרון חשוב מברך רק שלא ישתנה לגריעותה יותר מדאי דקאמר רבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוב והמטיב ומשמע דלא קפיד אם האחרון משובח אם לאו אע"ג דישן אידכר בסוף מ"מ נימא דר' פליג עליה. ולפרשב"ם יעמידנה להא דרבי במסופק אם האחרון טוב ומספק היה מברך על כל אחד שמא משובח הוא ע"כ. ומשמע מדבריהם במסופק אם האחרון טוב יותר לדברי הכל מברך הטוב והמטיב ואם הוא גרוע יותר מדאי שאין יכולין לשתותו אלא ע"י הדחק לדברי הכל אינו מברך הטוב והמטיב כי פליגי בשאחרון גרוע מן הראשון אבל יכול הוא לשתות שלא על ידי הדחק דלפרשב"ם אינו מברך עליו ולר"ת מברך והמרדכי בפ' ע"פ כתב סברות אלו כמו שכתבתים בשם התוס' וכתבו דלדברי ר"ח על יין לבן מברך הטוב והמטיב אפילו גרוע הרבה יותר מן הראשון לפי שהוא בריא לגוף יותר מן הראשון. ויש לתמוה על רבינו שלא כתב הסברות מכוונות כמו שכתובות בתוס' ומרדכי דהא משמע מדבריו דלרשב"ם אם יודע ודאי שהשני משובח מן הראשון דוקא הוא מברך הטוב והמטיב אבל אם הוא מסופק אינו מברך. ולדברי התוס' במסופק נמי מברך אבל אם הוא יודע שהשני גרוע ממנו אינו מברך ומשמע מדבריו שאע"פ שאינו גרוע ממנו אלא מעט אינו מברך הטוב והמטיב. והרשב"א כתב בפ' הרואה שהעיקר כדברי המפרשים דהא דמברך על שינוי יין בין דבתרא עדיף מקמא בין דקמא עדיף מבתרא דאינו מברך אלא אריבוי יין כרבי דהוא מברך על כל חביתא וחביתא. ע"כ. ועין בת"ה דכיון דפלוגתא דרבוותא היא אין לברך אא"כ הוא משובח מן הראשון. ולעניין הלכה סוגיין דעלמא לברך על כל שינוי יין כל שאינו יודע שהאחרון גרוע מראשון ע"כ.
ועיין בספר האגור הלכות סעודה (ס"ק רכח) וז"ל: רש"י כתב שאין מברכין הטוב והמטיב אלא כשיודע שיין שני משובח מן הראשון. והתוס' מפרשים אפי' בסתמא שאין יודע אם הוא משובח מן הראשון אם לאו אלא אם כן היה יודע שהוא גרוע ממנו לה"ט. ובעל הדברות כתב אפילו גרוע ממנו ור"ח פי' שינוי יין כל שלא שתה הימנו תוך ל' יום משה"ל ראבי"ה כתב אם הביא לפניו יין גרוע ויין טוב בבת אחת יש לברך על הטוב בפה"ג ויפטור הגרוע ואל יברך על הגרוע כדי שיברך על הטוב הטוב והמטיב כדי להרבות בברכות כי לעולם יש לברך על הטוב תחילה. ויש אומרים שאע"פ שכל אחד מברך על היין לעצמו בברכת הטוב והמטיב אחד מברך לכולם לה"ט. וכן פירש הר"ר יחיאל מפאריש וכן רבותינו מאיברא היו נוהגים שאחד פוטר את אחרים לעניין הטוב והמטיב שאינו בא אלא לשתותו ומסתברא טעמייהו. סמ"ק. ואומר רבינו יחיאל כהן דכיוון דבתוך הסעודה הוא אין בית הבליעה פנוי א"כ לענין הטוב והמטיב נמי כל אחד מברך לעצמו. (הגה"ה סמ"ק סימן רכט) כתב הר"ר פרץ דיין אחד שנתן בשני חביות בתוך ארבעים יום לבציר חשיב כיין אחד ממש ואינו מברך (סימן רל) ועל שינוי היין ששניהם חדשים או שניהם ישנים מברך הטוב והמטיב וזהו שהאחרון משובח מן הראשון כך פ' רשב"ם וה"ג ור"ת אומר אפילו גרוע מן הראשון ובלבד שלא יהא גרוע הרבה יותר ממנו מספר א"ז. עכ"ל האגור.
ועיין ספר המנהיג הלכות סעודה (ס"ק יג) וז"ל: הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה על הרוגי ביתר שזבלו מדמם שדותיהם וכרמיהם שבע שנים כדאיתא באיכא רבתי ועשו מהם גדר לשדותיהם ולכרמיהם ולא הסריחו. וזהו הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה ושלום (אב"ן) וזהו שקבעוה בברכת המזון לפי שראו שהיא מטבע קצרה. ואיידי דזוטר מירכס קבעוה אחר שלוש ברכות דאורייתא אחר שעשו ההבראה לאבילי הרוגי ביתר שלשלוה אחר ברכת המזון ואחרי שכל עיקרה לא נתקנה אלא על היין לא אמרו לברך על שינוי דבר הטוב והמטיב כי אם על שינוי היין. כך קיבלתי מפי ר' יוסף ב"ר שמעון מצפורא נ"ע ואמרינן בברכות ש"מ הטוב והמטיב לא דאורייתא שהרי פותח בה בברוך ואין חותם בה בברוך וכו' ע"ש.
ועיין הרמב"ם ברכות (פרק ד ה"ט) היו מסובין לשתות יין ובא להן מין יין אחר כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור או ישן והביאו חדש אינן צריכין לברך ברכת היין פעם שניה אבל מברכין ברוך אתה הטוב והמטיב, עכ"ל. כתב הכס"מ בברכות (דף נ"ט) ובפסחים (דף ק"א) שינוי היין אין צריך לברך. ואמר רב יוסף בן אבא אר"י אף על פי שאמרנו שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב ואוקימנא לה בברכות בדאיכא בני חבורה דשתו בהדיה משום הכי מברך הטוב והמטיב שאלו היה לבדו לא היה מברך הטוב והמטיב משום דהטוב והמטיב היינו הטוב לי והמטיב לאחריני. ולכן כתב רבינו דין זה גבי היו מסובין שהיא לשון רבים כלומר דאילו יחיד אינו מברך הטוב והמטיב. ורבינו מפרש דשינוי יין היינו שינוי מיין אבל כששניהם ממין אחד אינו מברך הטוב והמטיב. ואמרינן בירושלמי סוף פ' כיצד מברכין יין חדש ויש צריך לברך ומשמע לרבינו דלאו דוקא חדש תחילה ואח"כ ישן שאין הדבר תלוי אלא כשיהיו שני מינים. וכתבו ההגהות אבל מדבי רש"י משמע דוקא כשהשני משובח מן הראשון. וכן פ' רשב"ם וכתבו התוס' שכן כתב בה"ג וכן משמע בירושלמי דלפי שהישן טוב מן החדש צריך לברך. מיהו עובדא דבתר הכי פליג דקאמר על כל חבית וחבית מברך הטוב והמטיב משמע בכל עניין אפילו מטבא לבישא. ומיהו יש לדחות שהיה מברך לפי מה שלא היה מכירו אבל אם ידוע שהשני גרוע לא. ונראה דאפילו השני גרוע מברך דעל רבוי יינות מברך ובלבד שלא יהיה האחרון גרוע יותר מדאי שאין יכולין לשתותו אלא מדוחק וכן דעת ר"ת. עכ"ל.
והנכון דמה שהקדים רבנו ישן לחדש דהכי איתא בירושלמי לפנינו. ומה שכתב דמה שאמרו דרבי מברך על כל חבית וחבית סותר לאמור לעיל חדש וישן אין הכרח לכך דיש לומר דלרבי היו מיני יין שונים ומשונים לבן ואדום ושחור וחדש וישן ומיושן מכל אחד משלושה הגוונים. בכל אופן חכמי תימן פירשו דמה שכתב רבינו כגון דוגמא בעלמא נקט ולמעשה אפילו שחור ושחור אדום ואדום ישן וישן או חדש וחדש. וכך היה הלכה למעשה בבתי משתאות שנהוג שם שהאורחים כל אחד מביא בקבוק יינו עימו ובעונת החורף נהגו לשתות יין נהגו לכבד זה את זה וכל אחד מברך על יינו של חברו הטוב והמטיב אף שהכל שחור והכל חדש ומברכין על כל שינוי אפילו עשר פעמים על עשרה מיני יין והוראה פשוטה שאפילו האדם בביתו עם חברים ויש לו מיני יין שתסס בחביות שונות אע"פ שהכל נדרך בגת אחת מברך על כל חבית וחבית מפני שבמציאות כל חבית יש לה טעם אחר. וכתב הגמ"י משמע אפילו היין גרוע מן הראשון מברך הטוב והמטיב וכן פר"ת מהא דירושלמי ס"פ כיצד מברכין על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך שעל ריבוי יינות הוא מברך. וכן ס"ה ודלא כה"ג ורשב"ם שפ' שאין מברך אלא כשהיין השני משובח מן הראשון ע"ש. ולכן ביהדות תימן היתה הוראה שאדם מברך אפילו עשר פעמים באותה מסיבה וכל שביד חבירו ואין לו רשות להושיט ידו ולמזוג אף שהיה הכל לפניהם בשעת ברכת בפה"ג הוי כהביאו להם ומברך הטוב והמטיב אם כבדו חבירו ביין משלו.
וכן פוסק מר"ן להלכה (סימן קעה ס"א) וז"ל: הביאו להם יין אחר אינו מברך בפה"ג אבל מברך עליו הטוב והמטיב. [ההגה-אע"פ שאין לו עוד מן הראשון] ולאו דוקא הביאו להם מחדש אלא ה"ה אם היה להם מתחילה שתי יינות מברכין על השני הטוב והמטיב. הגה חולק- ודוקא שלא היו לפניו יחד כשברך בפה"ג אבל היו ביחד א"צ לברך אלא בפה"ג כמו שיתבאר (בס"ג). וכותב מרן בס"ב: מברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין מן הסתם אפילו אינו יודע שהשני משובח מהראשון כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו. עכ"ל ע"ש. ועיין משנה ברורה שם (ס"ק ב) וז"ל: הטוב והמטיב ומברך אותה בשם ומלכות והיא הודאה על ריבוי היין שנזדמן לו. (ועוד כתבו הספרים טעם לנוסח זה כי ידוע שהאדם צריך למעט בתענוגי העולם ויין הלא מביא לידי שמחה ויכול לבוא לידי קלות ראש לכך סדרו נוסח זה של הטוב והמטיב שידוע שברכת הטוב והמטיב שבבהמ"ז תקנו על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה ועי"ז יזכור יום המיתה ולא ימשך אחר היין הרבה) ודוקא על יין שבתוך המזון או שהיו מסובין לשתות בלא אכילה ואח"כ הביאו להם יין אחר ע"ש.
ועיין כף החיים (סימן קעה ס"ק א-ח) בדין האם מברכין בפסח הטוב והמטיב. וכן בעיון כוס ברכת המזון. וכן מה הדין אם נגמר היין הראשון והביא את השני האם מברכין הטוב והמטיב או לא ע"ש. ועי"ש (ס"ק יא) וז"ל: מברכין הטוב והמטיב בבית האבל אבל בין המצרים הנוהגין שלא לומר שחיינו יש להימנע שלא ישנו ביין כדי שלא יברכו הטוב והמטיב (הלכות קטנות ח"ב ס' קעה) ע"ש. וע"ע שם (ס"ק כז) וז"ל: יש אומרים דהטוב והמטיב הואיל ואינו בא אלא לשבח בעלמא אין צריך לברך עובר לעשייתן ואפילו לאחר שתייתו מברך. אבל הב"י דחה דבריהם וכתב דאין לברך כ"א קודם הנאה ולא אח"כ ע"ש. ועיין ברכי יוסף (סימן קעה ס"ק א) שדן בעניין אדם שקידש על יין צימוקים ואחר כן הובא לו יין האם יברך על היין בפה"ג או הטוב והמטיב. והעלה שאין לו לברך הטוב והמטיב אלא יברך בפה"ג וכן הביא עוד פוסקים ע"ש.
ועיין חיי אדם הלכות ברכות (כלל סב ס"ק יב) וז"ל: כשניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו חכמים לברך על ריבוי היין הטוב והמטיב שלא ימשך אדם אחר היין ויזכור אחריתם שגדרו בדמיהם כרמיהם. ואין מברכין ברכה זו אא"כ כששנים שותים דהרי משמע הטוב לו והמטיב לאחרים. ואין מברכין אלא על שינוי היין כגון ששתו תחילה מיין אחר והביאו להם מיין אחר אע"פ שאינו יודע אם הוא משובח מן הראשון. אבל אם ידוע שהוא גרוע אין מברכין. ואם היו שניהם מונחים לפניו בשעה שברך בפה"ג וידוע איזה הוא הטוב יברך עליו בפה"ג שהוא העיקר ואינו מברך אז על השני הטוב והמטיב וכו' ע"ש.
ולכן לסיכום:
יכול אדם לברך ברכת הטוב והמטיב בתנאים כדלעיל. ואת כל מחשבתו יחשוב למה נתקנה הברכה ומה היא מהותה ומה היא צריכה להזכיר לו בחשיבה ומחשבה. עמוקה כדי שיתקדש שם שמים על ידינו. וכן כל אדם אשר שמע את הברכה מתחייב לענות אמן כמו כל ברכה שנתקנה ע"י עזרא ובית דינו. והיא ככל הברכות שיש בהן שם ומלכות ועולם. ויהי טוב לנו ומיטב לאחרים אמן.
שלום נגר
למה בברכת המזון מברכים אף ביחיד