בשנת ה'תשמ"ט זיכנו השי"ת והאיר לנו אור גדול מתורתן של ראשונים כמלאכים, הלא הוא ספר תשובות ר' יהושע הנגיד, מבני בניו של רבינו הרמב"ם זלה"ה, במקורו בלשון ערבי, ובתוספת העתקה ללשון הקודש. יצא לאור על ידי יהודה רצהבי ז"ל, על פי ספר כתיבת יד יחיד בעולם, שנכתב בתימן לפני כארבע מאות שנה:
תשובותיו של רבינו יהושע הנגיד, נחשבו בדורות האחרונים כאבודות, מלבד תשובותיו שהובאו בחיבוריהם של רבותינו חכמי תימן הקדמונים, ובראשם רבינו זכריה הרופא ורבינו סעדיה העדני בפירושיהם על משנה תורה להרמב"ם:
מכל יתר חכמי ישראל בעולם, מרן ר"י קארו הוא היחיד שהעלה בחיבוריו מתשובות ר"י הנגיד. בכסף משנה בפרק ה' מהלכות תלמוד תורה דין א', לפנינו סימן א'. פרק י"א מהלכות עבודה זרה דין ט"ו, סימן ג'. פרק ז' מהלכות ספר תורה דין ט"ז, סימן ט"ו. פרק ג' מהלכות ברכות דין ח', סימן י"ז. שם פרק ד' דין ו', סימן י"ח. פרק ב' מהלכות נערה בתולה דין י"ב, סימן ל"ה. פרק ז' מהלכות איסורי ביאה דין י"ד, סימן ל"ח. פרק ח' מהלכות מאכלות אסורות דין ד', סימן מ"ד. פרק י"ד מהלכות תרומות דין כ', סימן נ"ט. פרק י"ז מהלכות פסולי המוקדשין דין כ', סימן ס"ה. פרק ה' מהלכות עבודת יום הכפורים דין ח', סימן ס"ו. ופרק ב' מהלכות זכייה ומתנה דין ג', סימן ע'. בבית יוסף אורח־חיים סימן קס"ח, והיא התשובה שהביאה כבר בכסף משנה פרק ג' מהלכות ברכות כדלעיל. ויורה־דעה סימן רמ"ב, והיא התשובה שהביאה כבר שם בהלכות תלמוד תורה כדלעיל. ובתשובותיו אבקת רוכל סימן ל"ח, על דברי הרמב"ם פרק ט' מהלכות מאכלות אסורות דין ג', סימן מ"ה, והמוציא לאור לא ציין זאת בהערותיו. סך הכל שלוש עשרה תשובות. ועל פי הרשימה דלעיל, יש לתקן את הכתוב במבוא דף כ"א ריש ד"ה ולא, ובהערה ס"ח, שם מנה ארבע עשרה תשובות שהובאו בכסף משנה:
מסתברא שלא הגיעו התשובות לידיו של מרן אלא באמצעות רבינו סעדיה העדני, שעלה מתימן לארץ ישראל והתיישב בצפת, מקום מגורי מרן. שכן בסוף פירושו כתיבת יד על ספר זמנים ממשנה תורה להרמב"ם, כתב ר"ס העדני, שהשלימוֹ בעיר צפת בשנת ה'רמ"ה. ותשובות ר"י הנגיד היו בידיו, שהרי העתיק מהן בפירושו כנזכר לעיל, ונראה שהביאן עמו לצפת. וכן כתב המוציא לאור במבוא דף כ"א. וכעין זה כתבתי לפני שנים רבות, בספרי הקטן מתנות כהונה (הנדפס בסוף ספר אוצרות תימן) סימן ד' דף רנ"ו ד"ה ואחר:
שאר חכמי ישראל שהביאו מתשובות ר"י הנגיד, לא הביאו אותן אלא מתוך חיבוריו של מרן, כמפורש בדבריהם. וחכמי הדורות האחרונים, יש שהעתיקו ממהדורת פריימן, שיצאה לאור בשנת ה'תרצ"ט ומיוסדת על חיבורי חכמי תימן:
והרדב"ז שהביא בתשובותיו (חלק ו' סימן ב'קמ"ו) תשובה אחת של ר"י הנגיד (בספר שלפנינו היא בסימן י"ז), הדבר ברור שלקח אותה מדברי מרן בבית יוסף אורח־חיים סימן קס"ח. שהרי מרן העתיקהּ מלשון ערבי לשון הקודש, וגם הביאהּ בקיצור כדרכו ברוב המקומות (ובכסף משנה פרק ג' מהלכות ברכות דין ח' העתיקה כמעט בשלמותה), וייחסהּ בסתם לחכם אחד מבני בניו של הרמב"ם (ובכסף משנה שם פירש את שמו, ה"ר יהושע מבני בניו של רבינו). והלא הרדב"ז העתיקהּ כמעט כַּלשון המובא בבית יוסף, וגם הוא ייחסהּ בסתם לאחד מבני בניו של הרב. והיאך יתכן שיהיו שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, באופן שגם לשון הייחוס וגם הקיצור וגם ההעתקה ללשון הקודש, כולם יהיו שווים ממש. אלא מוכרחים אנו לומר שהרדב"ז העתיק תשובה זו מדברי מרן בבית יוסף. ואפילו מכח השוואת הקיצור לחוד, או השוואת ההעתקה לחוד, יש להכריח כך, כל שכן בהצטרפות שתי ההשוואות ובצירוף השוואת לשון הייחוס. ועיין שו"ת פעולת צדיק למהרי"ץ חלק ב' סימן רמ"א. ולא עוד אלא שגם שני הפירושים הנוספים שהביא הרדב"ז שם ודחאם, מקורם בבית יוסף שם, כמו שיראה המעיין. ואל תתמה היאך לא ציין הרדב"ז שהתשובה והפירושים הללו מקורם בבית יוסף, כי כך היא דרכו בכמה מקומות להעתיק מדברי מרן מבלי להזכיר את שמו, כידוע ללומדים:
ואין לומר שבידי מרן היה ספר תשובות ר"י הנגיד מועתק ללשון הקודש, והמעתיק העלה את התשובות בקיצור. גם לא היה רשום באותו ספר שמו של המשיב, רק היה ידוע שהוא אחד מבני בניו של הרמב"ם, או כך היה רשום באותו ספר. והספר ההוא הגיע גם לידיו של הרדב"ז. ועל כן נשתוו מרן והרדב"ז בלשון הייחוס ובקיצור ובהעתקה ללשון הקודש. כי מלבד שזו השערה רחוקה מאד, הנה מצינו למרן עצמו בכסף משנה, שהעתיק תשובה זו עצמה באריכות ולא בקיצור וכדלעיל, אשר יאמר כי הוא זה אשר קיצרהּ בבית יוסף. ומסתברא נמי כי הוא זה אשר העתיק ללשון הקודש את התשובות שהעלה בחיבוריו (וכן כתב המוציא לאור במבוא דף כ"א), ולא שהיה לפניו ספר תשובות ר"י הנגיד מועתקות ללשון הקודש. ולומר כי בכסף משנה העתיק מן הספר השלם ועל כן באה התשובה באריכות ובהזכרת שמו, ובבית יוסף העתיק מתוך ספר מקוצר ועל כן באה בקיצור ומבלי להזכיר את שמו, זו השערה מופלגת יותר מן הראשונה. ודי בזה:
ואפילו אם יתעקש המתעקש לומר שהרדב"ז העתיק תשובה זו מגוף ספרו של ר"י הנגיד, הגם שהדבר לא יתכן כדבר האמור. אף אנו נֹאמר לו, כי את תשובתו הנזכרת לעיל, כתב הרדב"ז בזקנותו כשחזר כבר לעיר צפת, ושם הגיעו לידיו תשובות ר"י הנגיד כדרך שהגיעו לידיו של מרן כדבר האמור לעיל ד"ה מסתברא:
ומנא אמינא לה (שהתשובה נכתבה בזקנותו), שהרי בחלק ד' סימן א'תרכ"ד (רס"א) נשאל הרדב"ז על אותו עניין, והשיב בזה"ל, זה שנים רבות נשאלתי על זה הלשון, וזה לשוני באותה תשובה וכו', יעויין שם. והתשובה שהעתיק שם, היא התשובה שבסימן א'שצ"ג (כ'). והיא תשובה קצרה, ואם כן בודאי קדמה לתשובה שאנו דנים עליה (חלק ו' סימן ב'קמ"ו), שהיא ארוכה וכתובה בפרוטרוט. וממילא צריך לומר כי לאחר זמן ישב שוב על מדוכה זו והרחיב את הדברים, כדרך המחברים. ועוד, שאם תשובה זו קדמה לשתי התשובות הקצרות או לשנייה מהן, מדוע לא ציין לפחות בשנייה אל תשובתו הארוכה. מעתה, כיון שבחלק ד' סימן א'תרכ"ד (רס"א) כתב כי זה שנים רבות נשאלתי על זה הלשון וכו', נמצא שכבר אז היה גדול בשנים, שהרי שנים רבות לפני כן כבר היה משיב תשובות לשואליו. וכיון שהתשובה שבחלק ו' מאוחרת לה, מסתברא שהיא נכתבה בזקנותו או קרוב לכך:
ברם לפי האמת שהדברים מועתקים מדברי מרן בבית יוסף, ובפרט שהעלה שם שני פירושים נוספים שמקורם בבית יוסף, מוכרחים אנו לומר שהתשובה נכתבה לאחר שחזר לעיר צפת, כי רק אז נדפס הספר בית יוסף, כידוע מדברי הימים. ואדרבה, הדפסת הספר בית יוסף היא שגרמה לו לחזור ולהאריך בתשובה זו, כי שמה ראה שלושה פירושים חדשים שלא היו ידועים לו בעת שכתב את שתי תשובותיו הראשונות הנזכרות לעיל:
עד הנה ידוע ידענו כי תשובות ר"י הנגיד (על־כל־פנים חֵלק מהן או רובן) נכתבו כמענה לשאלות שבאו אליו מחכמי תימן, אבל לא נודעו לנו שמותיהם. גם סברנו כי השאלות נשלחו אליו מפעם לפעם, בזמנים שונים, כדרכם של שואלים. ברם כעת שזכינו לאור ספר תשובותיו, נתברר לנו כי כל השאלות נשלחו בפעם אחת, וכך גם התשובות. והשואל הוא רבינו דוד ב"ר עמרם העדני, נגיד ארץ התימן, מחבר הספר הנכבד והמפורסם מדרש הגדול. ועל פי דרכנו למדנו זמנו המדוייק של ר"ד העדני, שכן בסוף התשובות נכתב הזמן, שנת א'תרנ"ז לשטרות, ה'ק"ו ליצירה. והכתוב במבוא דף ט"ו סוף ד"ה שנת, אינו נכון, כאשר יבין המעיין בגוף השאלה והתשובה שציין שם:
הדברים דלעיל נכתבו כהקדמה למאמר שיתפרסם כאן בקרוב בעז"ה, ובו יתבאר כי השו"ת על ספר המצוות שנדפסו כחלק מספר תשובות ר"י הנגיד, אינן אלא חיבור בפני עצמו, שנתחבר על ידי אחד מחכמי תימן הקדמונים, ובטעות יוחסו לר"י הנגיד:
כתיבת תגובה