כל עצמו של־עניין זה לא בא לעולם אלא מפני ששמעתי את הרב חיים לוי זצ"ל קורא ב"ספר תורה" את השוא השני "נע", לפני שנים רבות, עת היה חזן בבית־הכנסת שערי יוסף פה עיה"ק בני־ברק.
ידעתי אז שהמדקדקים חלוקים בכך, ושבעבר הקרוב היו בקהילותינו שנהגו כדעת מהרי"ץ שהוא מן הסוברים שהשוא השני נע, כפי שנראה בעליל מדברי מהר"י בדיחי בתשובה כת"י שראיתיה לפני שנים רבות (ושוב הדפסתיה בתשובותיו חן טוב סימן נ"ט), ומדברי מהר"ח קורח בהגהתו שנדפסה בתוך חלק הדקדוק (בתאג מהדורת חסיד עם חמשים פירושים) פרשת נח בפסוק (בראשית ט, כא) וישְׁתְּ מן היין. אלא שלא ידעתי שעדיין ישנם הקוראים כך בזמנינו. ולפי שהדבר היה חדש בעיני, אחרי התפילה לויתיו בדרכו לביתו, ושאלתיו מדוע קרא כך. ואמר לי בפשיטות, כך לימדנו הרב חיים צאלח.
מעתה, אין מקום להשערה הכתובה במאמר, כאילו שמעתיו קורא כך רק במגילת רות, ומעצמי סברתי כי מסתמא הוא קורא כך בכל מקום, ושמסתמא כך קיבל מרבו הרב חיים צאלח. אלא את כל הפרטים הללו, שמעתי מפיו בפירוש.
ואם לעת זקנתו אמר דברים אחרים, וגם נתברר שהרב חיים צאלח לא קרא כך, וכמובא במאמר, אין אחריות ישוב הסתירה עלינו. אבל אפשר לשער כמה השערות כדי ליישבה, כגון שהרב חיים צאלח אמר לרב חיים לוי כי יש שהיו קוראים את השוא השני נע, ושכך היא דעת מהרי"ץ. והרב חיים לוי הוא שלימד את לשונו לקרוא כך. ובפרט שבעיקרו היה שאמי, וכבר בתימן נעשה בלדי, ומאז ואילך היה דבוק בדברי מהרי"ץ ובקי בחיבוריו כאשר ידעתי. ולדוגמא בעלמא, אף שבבית־הכנסת שערי יוסף הנזכרת התפללו בלדי, הוא היחיד שקרא שם בקבלת שבת בסוף מזמור שירו לי"י שיר חדש כי נפלאות עשה, לפני י"י, עם געיות בלמ"ד ובפ"א, כדעת מהרי"ץ. ואם כן יתכן כי גם בעניין שני שוואים בסוף תיבה, חפץ ללכת בעיקבות מהרי"ץ. ועם השנים נשכח הדבר ממנו, וסבר כי כך לימד הרב חיים צאלח.
והגם כי במה שכתבתי די להסביר את השמועה אשר נשמעה מפי כמובא במאמר, ראיתי להוסיף עוד, כי גם כשנה לפני הסתלקות הרב חיים לוי, התקשרתי אליו בטלפון לברר עניין זה שוב, והזכרתי גם פסוקים מן התורה. וכיון שמחמת חולשתו אז לא הבנתי כיצד קרא, חזרתי ושאלתיו כיצד הקריאה. ואז אמר לי בתמיהה, וכי אינך יודע מהו שוא "נע". הרי דפשיטא ליה שהשוא השני נע. ובנו ר' איתן הי"ו יוכל להעיד שהתקשרתי אליו אז, כי הוא זה שענה לי בטלפון, ומפני שטיפל אז באביו אמר לי להתקשר בעוד כעשר דקות. אלא שאיני יודע אם הוא זוכר באיזה עניין דיברנו, או שמא כבר לא נכח אז שם.
וראיתי להעתיק כאן את אשר כתבתי בחינה של־תורה על שו"ת חן טוב שם אות ב', וזהו. כדי להבין נדון תשובה זו, יש להקדים כי בעניין קריאת שני שוואים בסוף תיבה, דעת מהרי"ץ כדעת חלק מן המדקדקים, שקוראים את השוא השני נע, כאילו הוא מחובר למלה שלאחר מכן. וכמו שכתב בספרו חלק הדקדוק למגילת רות (ב, יד) בפסוק וטבלְתְּ פִּתֵּך, שקוראים זאת כאילו נכתב וטבלְ תְּפִּתֵּך, יעויין שם. וכן כתב מהר"ח קורח בפרשת נח (בראשית ט, כא) בפסוק וישְׁתְּ מן היין, ונדפסו דבריו בחלק הדקדוק שם (בתאג מהדורת חסיד עם חמשים פירושים).
אולם פלא גדול הוא למה העיר מהרי"ץ על כך רק במגילת רות ולא הקדים לכתוב זאת כבר על אחד הפסוקים שבתורה. ואם כן יש מקום לדון אם אכן כך היא הכרעת מהרי"ץ למעשה. גם מלשונו בחלק הדקדוק על פסוק (במדבר כא, א) וַיִּשְׁבְּ ממנו שבי, משמע קצת דשני השוואין נחים כשיטת הראב"ע, יעויין שם. שוב נודע לי כי כבר בחלק הדקדוק מהדורא קמא על ספר תלים, כתב מהרי"ץ שהשוא השני נע. וכמדומה לי שמתחילה לא חיבר מהרי"ץ חלק הדקדוק אלא על ספר תלים. על כן אפשר לומר כי לאחר מכן כשחיבר חלק הדקדוק על התורה, סמך על מה שכתב כבר בתלים. ועדיין צריך עיון. ואין כאן מקום להאריך יותר.
ולעניין מעשה, הנה אף שרוב ככל קהילות תימן אינם נוהגים כן אלא מניחים את שני השוואים, נראה שבבית הכנסת של־מהרי"ץ לפחות, נהגו כן בזמנו של־רבינו המחבר [מהר"י בדיחי]. "ואפשר" שכך נהגו שם עד חיסול גולת תימן, כי כן שמעתי מפי הר"ר חיים הלוי הי"ו מבני ברק, שכך קיבל הקריאה בפשיטות מפי רבו הידוע מהר"ר חיים צאלח זצ"ל, והוא היה מראשי הקהל בבית הכנסת של־מהרי"ץ (עד שפרש ממנה מסיבה הידועה לנו), מלמד תינוקות מובהק ובקי, שהעמיד תלמידים הרבה.
ונראה שהרב אשר אליו נשלחה תשובה זו, יצא נגד מנהגם זה בחריפות רבה, ואולי במכתב תשובה, וייחס טעות לקוראים כך, והעיד שקבלת הקריאה אצלנו להניח את שני השוואים, כפי שעולה מתשובתו של־רבינו המחבר כאן. הרב הנזכר חיוה דעתו זו, גם בהערתו על דברי רבו מה"ר חיים קורח דלעיל בזה הלשון, זוהי דעת קצת מדקדקים, אבל רובם סבירא להו דהשוא נח, עד כאן. ונדפס בתוך חלק הדקדוק למהרי"ץ הנזכר לעיל. ורבינו המחבר היה ראש הישיבה הגדולה שבבית הכנסת של־מהרי"ץ כידוע, ויתכן שהיה גם רב בית הכנסת, או לפחות מראשי הקהל שם, כמו שנראה מדברי הר"ר לוי נגאר הנדפסים לקמן בחידושי דינים סימן ק"ח ד"ה וכך. עד כאן מה שכתבתי בחינה של־תורה.
כה דברי הקל והצעיר, איתמר חיים הכהן יצ"ו
כתיבת תגובה