עיונים במנורה
מנורת המאור פרק ז פרשת פינחס
מתוך השיעור השבועי שמתקיים כל יום רביעי מיד לאחר תפילת ערבית, בבית הכנסת המרכזי אגודת אחים, שכונת פג'ה פ"ת.
והבועל ארמית קנאין פוגעין בו:
ואם גוי בא על ישראלית, אם אמרינן בזה גם כן קנאין פוגעין בה, נחלקו בזה הפוסקים, דעת ההגהות מרדכי (יבמות סי' ק"ח) שגם בזה אמרינן קנאים פוגעים בהם, וכן דעת התוספות יבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה קסבר. אבל דעת הב"י בתשובה, והובא בשו"ת נודע ביהודה חאהע"ז סימן קנ, שרק הבא על ארמית קנאין פוגעין בו, ולא בגוי הבא על ישראלית. והטעם בזה דבבועל ארמית הולד הולך אחריה, והולד הוא גוי, משא"כ בגוי הבא על ישראלית, הולד הולך אחר האם, והרי הוא ישראל.
הבועל ארמית, קנאין פוגעין בו:
ופירש החק יעקב, יראי ה'. פוגעין, הורגין אותו. ומה יעשה האדם ואינו קנאי. ויש לו חבר או בם משפחה הנשוי רחמנא ליצלן לגויה, יתפלל עליו ויחזור בתשובה. וכמובא בספר אוהב ישראל ש'פגיעה' הוא גם לשון תפילה, שנאמר ויפגע במקום. ויעורר עליו רחמים מרובים, עד שיעשה תשובה.
והבועל ארמית קנאין פוגעין בו:
ופירש החק יעקב והוא שתהיה גויה בת גויה. ולא זכיתי להבין דבריו, דודאי מיירי בגויה בת גויה, דאם גויה בת ישראלית הרי היא ישראלית. וראיתי ברע"ו שהוא מקור דינו של החק יעקב, שכתוב נוכרית בת נכרית. ונראה לי שנפלה ט"ס וצ"ל גויה בת גוי. והמעתיקים בגלל הצנזורה והשינויים, השתבש הדבר. ובמקור הענין היה כתוב בת עכו"ם בת עכו"ם, בת של עכו"ם, ואח"כ שינו לנוכרית. אבל העיקר צ"ל גוי בת גוי שהוא עכו"ם. וכן מצאתי במפרשי הירושלמי הרב קרבן העדה והרב פני משה סנהדרין פרק ט שכתבו והוא שתהיה ארמית בת ארמי.
והבועל ארמית קנאין פוגעין בו:
ופירש החק יעקב בשעת מעשה. ושלא הוא שלא בפני מעשה ביאר דינו לקמן.
והבועל ארמית קנאין פוגעין בו:
ופירש החק יעקב בפני עשרה מישראל. ואם חסר אחד מן התנאים הללו אסור להרגו.
וכ"כ הרמב"ם שהבועל כותית לעיני עשרה מישראל. ולכאורה נראה שיהיו עשרה מישראל ששם ישראל נקרא עליהם יראים ושלימים. אבל אם בעלה לעיני עשרה רשעים כמותו, שגם הם בעלו גויה אין זה נחשב בפרהסיא.
וספק זה נוגע גם למחלל שבת בפהרסיא שאין להעלותן להיות ש"ץ ולצרפם למנין.
ונחלקו בזה האחרונים דעת הגאון רע"א בגיליון השו"ע שהמחלל שבת בפרהסיא, אינו נפסל אלא אם העידו עליו אנשים כשרים, אבל אם לא העידו עליו נשאר כשר. וכן אינו נפסל אלא אם כן עבר בפני אנשים כשרים, אבל אם עשה כן בפני מומרים, אינו נחשב לפרהסיא.
מיהו בשו"ת אמרי יושר ח"ב סימן נו כתב שגם בפני עשרה עבריינים הרי זה נחשב לפרהסיא. וכ"כ גם בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א ס"ע.
ולענין מעשה העיקר להחמיר, ואין להעלות לש"ץ מחללי שבתות ובועלי גויות. ובשעת הדחק אפשר לצרפם לעשרה.
ומפצחין את מוחו בגזירין.
ופירש הנפש יהודה בקעיות של עצים. דהיינו לא היו ממתינין להביא סייף או אחד משאר כלים אלא פוצעין את מוחו בגזירין מה שהיו מצוי אצלם.
וכן הוא אומר לא תהיה קדשה וכו'.
ביאר הרש"ר הירש דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק יח לא, – תהיה וגו'. כדרך ש"קדוש" מורה על התמסרות גמורה לטוב המוסרי, כן מורה "קדש" על התמסרות לרע המוסרי. כעין זה מצאנו בשורש "כבד", "כבוד" הוא רישומו של תוכן רוחני מוסרי, ואילו "כבד" הוא רישומו של תוכן חומרי חושני (השוה פי' בראשית עמ' כט). כל יחסי מין שאין עמהם קדושת הקידושין הם בגדר זנות, וגם נישואים מדומים של איש ואשה שאין קידושין תופסים בהם אינם אלא זנות. לכן אונקלוס תרגם את המושגים קדשה, קדש על ידי דוגמות מוחשיות כגון אלה: "אתתא מבנת ישראל לגבר עבד" ו"לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמתא". משמע לשון הפסוק שלנו מחייב את בני ישראל באותה מידה של צניעות הנדרשת מבנות ישראל, ובשמירה על מידת הצניעות ייאמן שם ישראל:
ואמרינן עלה בית דינו של חשמונאי וכו' חייב עליה משום נשג"א נשג"ז.
לכאורה לא מובן מה הוסיפו בית דינו של חשמונאי. הרי הבא על הגויה הוא הלכה למשה מסיני. ועוד מהו חייב עליה משום נשג"א וכו' הרי קנאין פוגעין בו.
והביאור בזה שבא להוסיף שאם בועל ארמית דרך זנות בצנעה. בית דין של חשמונאים חייבוהו בארבע מלקויות, משום נדה, משום שפחה, משום גויה ומשום זונה. וי"א משום נדה, משום שפחה, משום גויה.
נשג"א. היינו נדה שפחה גויה אשת איש, וביאורו דאף שמין התורה אין איסור נדה בגויה, שדם גויה כדם הבהמה, מ"מ גזרו על כך, לפי שמיאוס וחילול לקדושת השם הוא. או כדי שלא יבוא לבעול נדה ישראלית.
וכן גזרו עליה משום שפחה, אע"פ שאינה שפחה, מ"מ כנסת ישראל נקראת גבירה והיא כשפחה אצלו. או שמא יבוא לישא שפחה ויעבור משום לא יהיה קדש.
וכן גזרו משום גויה, אע"פ שמן התורה אינו אסור אלא דרך חתנות. מ"מ שמא יבוא להתחתן עמה ויעבור משום לא תתחתן בם.
לרב דימי משום אשת איש, אע"פ שאין אישות לגויה, מ"מ כדי שלא יבוא לבעול אשת איש ישראלית. אבל משום זונה לא גזרו, שאין הגויים מפקירים את נשותיהם לזנות. לרבין גזרו משום זונה, אם הוא כהן, שמן התורה אין הגויה אסורה לכהן משום זונה אלא כשידוע שנבעלה, וגזרו אף בסתם גויה שלא ידוע לנו שנבעלה, שמא יבוא לבעול זונה ישראלית.
נתעלמה ממנו הלכה:
שנאמרה בסיני הבועל ארמית. ותימה כיצד נעלמה ממשה רבינו הלכה זו. והוא יושב ומלמד כל היום את עם ישראל תורה. ומובא בספר פרי צדיק פרשת ואתחנן מלרבי צדוק מלובלין זי"ע, שמשה רבינו היה בדעתו ללמד זכות אף על העוברין והחייבים, לא היה מסוגל לבצע דבר זה, ולכן העלימו ממנו בכוונה. ומשום הכי אמר לפנחס כיון שבוער בך קנאת ה', לך נאה הדבר וראוי.
כתיבת תגובה