פרק שז אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא,
דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא, מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר, פרו ורבו כתרנגולים.
שהתרנגול מרבה להוליד יותר מכל, לכך לקחו תרנגול ותרנגולתא בחופתם.
וכן אמרו במסכת שבת דף ל עמוד ב יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו. ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר לו: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרנגולת.
וביאור הדברים הוא דמזה שתרנגולת יולדת בכל יום, הראה ר"ג דאמנם כח כזה הטביע הקדוש ברוך הוא ביצירת עולמו, ורק האדם בחטאו הוא שגרם קללה לעצמו, אבל לעתיד לבוא נאמר "הרה ויולדת יחדיו", דהקללה תהפך לברכה, ויתנהג העולם לפי טבע ברייתו הראשונה, ולהכי דריש דעתידה אשה שתלד בכל יום.
וכתב הבן יהוידע נראה, דמכאן הוא שורש מנהג עירנו בגדד, שמוליכים עם הכלה כשתלך לבית בעלה, בליל החופה, תרנגול ותרנגולת שחוטין ושלוקין… ונראה כי מנהג זה נמשך ממנהג דנקיט הגמרא כאן, ולאחר שראו שיצא תקלה מזה, תקנו לבטל המנהג, אך לא ביטלוהו לגמרי, אלא עשו שיוליכו אותם שחוטין ושלוקין, יעו"ש.
יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי
לשון גדוד. והוא לשון ריבוי כנגד בני ישראל שהיו מרובים בטור המלך וכדלקמן.
הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו.
לשון דרומא הוא לומר שהוא בצד ימין כידוע. ורמז שכוחו היה בימינו שהיה גיבור גדול. וזהו ענין הקפיצה שנזכר כאן, והיה כחו למלחמה הזריזות היותר.
א"נ שהיה גר בדרומא של ארץ ישראל.
שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא, אמר: ריבוניה דעלמא כוליה, אי ניחא לך, לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא
בקשה מוזרה ביקש מהקב"ה. וביאר הבן יהוידע שהקיסר האמין בהקב"ה, וידע שיום אחד תהייה גם מפלת רומי. והתחנן לפניו שהוא הקיסר הגדול של רומי לא יפול ביד אדם אחד שהוא בזיון גדול.
דוד אתמוהי קא מתמה.
משא"כ בר דרומא אמרה בניחותא.
על לבית הכסא, אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה
וצריך להוסיף ונח נפשיה. וכן הוא בגמרא גיטין שם. ואפשר דשמטיה לכרכשיה בכל מקום הוא למוות. כפר שיחליים,
והוא זרע אדמה שמרבה הזרע ולכן היו מרובים שהיו מוכרים לאחרים.
כפר דכריא, אמר רבי יוחנן: שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה, ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות.
והוא לשון גנאי שבתחילה עדיף נקבה ואח"כ זכרים. והטעם בזה מבואר בזוהר הקדוש פרשת קדושים דף פא ע"ב שהבת מכונה יראה והתורה הוא לבן. ואמרו באבות פ"ג מ"ט כל שיראת חטמו קודמת לחכמתו. וזה שאמרו בת תחיה סימן יפה לבנים שקודם כל יראת שמים ואח"כ תורה ולא הפוך. וזה שאמר הכתוב דברים לב יט וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו. דהיינו שהכעס שמקדימים בנים לבנותיו. וכן הוא אומר כי דור וכו' בנים לא אמון בם. ולכן כאן שהיו יולדות נקבות ופוסקות היינו שלא התקיימו בידם.
אמר עולא: לדידי חזי לי ההוא אתרא,
דהיינו הוא בדק את שטח המקום וראה שהוא לא מחזיק אפילו שישים ריבוא קנים.
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא: שקורי משקריתו
כנראה שהיו עם ישראל מספרים את הצרות שלהם. ואותו המין שמע מאותן הסיפורים, והלך ומדד ואמר אתם משקרים. וע"ז השיבו לו שזה לא סותר כיון שא"י כשיושבים עליה היא נמתחת. ואתה מדדת כשאין יושבין עליה.
כתיבת תגובה