r עיונים במנורה לפרשת ויצא - נוסח תימן
  • 03-6781444
  • א-ה 10:00-21:00 | יום ו' 9:00-14:00
  • בירנבוים 26 בני ברק

עיונים במנורה לפרשת ויצא

23 ינואר

עיונים במנורה


פרשת ויצא מנורת המאור פרק של"ה, מתוך השיעור שנמסר כל יום רביעי אחר תפילת ערבית, בבית הכנסת המרכזי ליוצאי תימן אגודת אחים פג'ה.



א"ר יוסי – מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי וכו'. לפיכך יש לו לאדם להיות זהיר בשוכבו ובקומו.


הנה בעל המנורה ביאר שיש ליזהר הם כששוכב ופושט חלוקו והן כשלובש חלוקו.


ברש"י שבת דף יא ע"ב מבואר, כשפושט חלוקו – פושטו כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה את עצמו תחילה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במיטתו ע"כ.


והנה בשו"ע (או"ח סי' ב') אי': לא ילבש חלוקו מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה ע"כ.


ובטור (שם) הביא יסוד הדברים מרבינו יונה בספר היראה: אל יעמוד ערום ממיטתו אף מיושב, כמו שהי' מתפאר ר' יוסי – מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי. ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהי' מכוסה ע"כ. ורבינו הגר"א רמז דיש לכאורה לחלק, דבגמ' כאן נזכר רק לענין פשיטת חלוקו, אך לא לענין שקם ממטתו, וכמובא לעיל מהרש"י. שהרי כשקם ממטתו מיושב הוא פחות מגולה מאשר פושט חלוקו שהוא ערום לגמרי. וע"כ העיר רבנו הגר"א שרבינו יונה המובא בטור דימה לבישת החלוק לפשיטתו, שבשניהם יקפיד שלא יהא מגולה.


ובט"ז (סק"א) כתב להיפך, שבפשיטת החלוק אין צריך להזהר לעומת לבישה, עיי"ש.


ומדברי הרב בעל המנורה מוכח שאינו סובר כן, אלא כמ"ש לעיל, ודימה לבישה לפשיטה, למרות שלבישה פחות חמורה. ודו"ק היטב.



כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו וכו'.


בהגהות היעב"ץ כתב, ש"מ דצנוע מותר לקדש אשה אע"פ שלא יראנה עכ"ל.


והוא חידוש גדול.


ויש בזה ביאור למסופר בהרבה אדמורי"ם מגדולי ישראל שהיו מאורסים בניהם לבנותיהם, אע"פ שלא ראו זה את זה וכך הלכו לחופה ודו"ק היטב.


ובספר שבת של מי בסוגיין, העיר מהמובא בגמ' (קדושין מ"א ע"א) דאסור לאדם לקדש אשתו קודם שיראנה. ותירץ דהתם איירי בראיית הפנים ותו לא ע"כ.


ובמהרש"א (בח"א ב"ב ט"ז ע"א) הקשה במה שנאמר (בראשית יב, יא) שאמר אברהם  אבינו ע"ה לשרה אשתו: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וגו', והרי אסור לאדם לקדש אשתו עד שיראנה. ובפרדס יוסף (פר' וישב אות צ') דאיסור זה הוא רק מדרבנן. והאבות לא חששו לכיו"ב ע"ש.




וראיתי בספר אגרא דכלה (פר' לך) תירוץ נפלא בזה:  דבאמת התבונן בה בהיותה בתולה בלא תואר אשה. ואחר שנקראת אשה מיוחדת לאיש לא התבונן בה. ומשמיענו זאת בתורה שבאמת קיים גם את זאת שלא קדשה עד שהכיר בה.




שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה וכו' מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי וכו'.


בחז"ל מובא שאשר זכה שבנותיו נשאו לכהנים גדולים. וכן אימו זילפה לא הורגש בה הריונה וכמובא ברש"י (בראשית ל, י) עיי"ש. והיינו צניעות יתירה, ולכן זכה לזה שבנותיו נשאו לכה"ג ודו"ק.



ומהר"ל (בנתיב הצניעות פרק ב') מבואר המידה כנגד מידה בדבר זה, שכיון שהיא הקפידה להיות צנועה לבל תתגלה משערותיה מאומה, לכן זכתה לבנים כהנים גדולים, שזכו להכנס פנימה לקודש הקודשים, מקום השכינה, שהוא לפני ולפנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    סל הקניות שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    דילוג לתוכן