חכמי תימן על מועדי תשרי
בעריכת הצב"י יוסף צברי ס"ט
דרכי התשובה בימים הנוראים
הגה"ק רבי יעיש קורייני זצ"ל, נותן מספר רמזים על עניין התשובה, המסמלים לנו את מהותה, עם כמה דברי מוסר היורדים חדרי בטן בענייני בין אדם לחבירו, וז"ל:
"תשובה- נוטריקון תענית שק ואפר, בכיה הספד. {שכל אלו נצרכים לעשיית תשובה שלימה}.
{ועוד ר"ת תשובה}: תעשה שלום ואהבה בין הבריות. {שהאחדות בישראל היא מעלה גדולה הנצרכת ליום הדין כדאיתא בפ"ק דר"ה}.
{ועוד ר"ת:} תבלום שפתיך ולשונך בעת המחלוקת. {ומוסיף ע"ז הרב:} וזו היא התשובה השלימה המעולה המועילה לכיפור העוונות, שיהיה עניו באמת שלא ישיב למחרפיו ומגדפיו, ואע"פ שהוא דבר קשה, והנה בעבור זה בשביל שכובש ליצרו ולא ישיב למחרפו, הנה בודאי מתכפרים לו כל עוונותיו, כי מדה כנגד מדה, כי מתוך שהוא מוחל על עלבונו ולכל מי שחטא לו, כן בודאי הקב"ה מוחל על כל מה שחטא והכעיס אותו נגד מה שהוא מחל למכעיסיו, ומיד יוצא זכאי בדינו, כי הענוה היא עזרו ומגינו, ובעבורה הקב"ה ירחם עליו ויחונו, אלוהים יחננו ויברכנו יאר ה' פניו אתנו סלה אכי"ר" עכל"ק.
{מחמדי שמיים ח"ב עמ' שמ"ה}
מעלת חודש אלול
הגאון רבי חיים סנואני זצ"ל, כתב רמזים ודברי מוסר נפלאים למועלת חודש אלול, וז"ל קדשו:
"ואני נטיתי את ידי בפירושי על התורה בפסוק הזה, והוספתי מעט על דברי האר"י ז"ל הנז', {שאנה לידו הם ר"ת אלול שה' מזמן לנו זמן לתשובה} וכתבתי שם כי אנה לידו ושמתי לך הוא סופי תיבות גימטריא אם, לרמוז כי בחודש אלול הבא בראשי תיבות של אנה לידו וכו', יאחוז בתשובה עילאה, שהיא הבינה הנקראת א"ם הבנים, הבאה בסופי תיבות אלול, וכן אלול גימטריא בינה.
ועוד כתבתי שם, כי אנה לידו ושמתי לך, אמצע תיבות {הם} תשק"ד, {ובא לרמז} שבחודש אלול תשקד על שערי תשובה תמיד, כדי שתיאחז באימא עילאה שהיא נקראת אם הבנים, כדי שיבוא יום ראש השנה שהוא יום הדין, ואין מקטרג , ואז יזכה בדינו לפני המלך העליון ברוך הוא, ויוצא לאור משפט.
והמשל בזה לשני בעלי דינין, והיה אחד מהם אוהב המלך. והנה המלך מוב אהבתו לאוהב ההוא שלו, אז עושה להדין עת וזמן קבוע ומוגבל ליום פלוני. ובאותם הימים שקודם קביעת הזמן, היה קורא המלך לאוהבו, ומלמדו הטענות, וכיצד תהיה טענתו כשידון אותו הוא ובעל דינו, ויוציא אותו זכאי. ואז כיון שבא יום הדין המוקבע מאת המלך, אז מזמין אותם לדין. ואז אוהבו של מלך מסדר טענותיו לפני המלך כפי מה שהורהו המלך מקודם לזה, ומזכה אותו בדינו. ובעל דינו השני, יוצא בפחי נפש מלפני המלך.
וכן נמי ה' יתברך מרוב אהבתו לעמו ישראל, קבע להם החודש הזה חודש אלול, לשוב בו לפניו ולתכן דרכיהם בו, עד שלא יבוא השטן האויב שלהם המבקש רעתם, ביום הדין לקטרג עליהם על מעשיהם אשר עשו. וכיון שיבוא דינם לפני המקום ברוך הוא ביום הדין, אז אם תקנו דרכיהם כמו שהורם לעשות, אז יוצאים זכאים מלפניו. אבל אם באו במעלו"ת סורי"ם, שמעלו בדבר ה' וסרו מאחר עצתו שיעצם, אז חס ושלום הדין בהיפך, שמתחייבים ונמסרים ביד השטן חס ושלום.
לכן, החי יתן אל לבו ויחיש מפלט לו, לשוב מדרכו הרעה וממחשבתו אשר לא טובה, בחודש הזה, כדי שיזכה ביום הדין. ואמרו, שאם לא שב בחודש אלול, ישוב בעשרת ימי תשובה. ואם לא שב בעשרת ימי תשובה, ישוב בימים שבין יום הכיפורים להושענה רבה, כי יום הדין הוא יום ראש השנה, וחתימת השטרות הוא ביום כפור, ומסירתם לבעליהם ביום הושענה רבה" עכל"ק.
{ארזי לבנון ערך ראש השנה עמ' קפ"ב}
תשובה ע"י לימוד תורה
הגאון רבי סעיד צפירה זצ"ל, מגדולי חכמי תימן שבירושלים, מביא שעיקר עשיית התשובה היא ע"י לימוד ועיון התורה, וז"ל קדשו:
"אפשר לומר כי גלותינו המר והארוך תלוי בתשובה, מאי תשובה, תשוב ה' {ר"ל שהשי"ת ישוב לגאלינו, או רמז לשכינה שתשוב הנרמזת באות ה' של שם ה'}.
ובמה תשוב ומי ישיב אותה, אלא שידוע שהדבר תלוי בנו בעסק התורה ובעשיית המצוות, לברר רפ"ח ניה"ק וכו', ובפרט אם עלה תעלה כוונתינו שלימה ביב"ק בתפילתנו ושויץי ה' לנגדי תמיד, כי סגולה ד' אותיות הוי"ה בארוך הוא בציורן לפני המתפלל הוא סגולה לעורר הכוונה" עכל"ק.
{מספרו מעיין גנים על שיר השירים עמ' כ"א}
בחודש אלול ינהג בענוה
על הפס' "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי" {תהילים ס"ט ט'}, כותב הגאון מהר"ח סנואני זצ"ל וז"ל:
"אפשר לרמוז כי "מוזר הייתי", ראשי תיבות מ"ה, "לאחי ונכרי לבני אמי", ראשי תיבות למפרע אלול, וסופי תיבות ארבע יודי"ן, כנגד ארבעים יום שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים. רצונו לומר, שבימים אלו יעשה עצמו מ"ה, לשון מיעוט, על דרך "ונחנו מה" {שמות ט"ז ז'}, וינהוג בדרכי התשובה להיות נבזה ונמאס.
וראשי תיבות וסופי תיבות "מוזר הייתי" רמיה, שיעשה רמיה עם יצר הרע שלא יוכל לפתות ולהסיתו. {וכמ"ש חז"ל ע"ז בתחבולות תעשה לך מלחמה}" עכ"ל.
{תורת חכם עמ' קל"ד}
טעם לפתיחת הסליחות בימים הנוראים בפס' ואני ברוב חסדך
הגאון רבינו יצחק ונה זצ"ל, מבאר לנו בספרו, מדוע מנהגינו לפתוח את הסליחות בימים הנוראים, בפסוק ואני ברוב חסדך אבוא ביתך וגו', משום שפסוקים אלו מרמזים לאבות הקדושים, ולכן מזכירים אנו זכותם טרם נבקש סליחתינו מאבינו שבשמים, שבזכותם ישמע שועתינו וקולינו. ואלו דבריו:
"ואני ברוב חסדך, נהגו לפתוח בזה המזמור קודם הסליחות, לפי שבו כלולים האבות כולם. כיצד? "חסדך"– זה חסד לאברהם {מיכה ז' י"ב},
"אבוא ביתך"– כנגד מה שאמר ביעקב "יושב אהלים" {בראשית כ"ה כ"ז}, שהיה משמש באהלי תורה שהם בתי כנסיות ובתי מדרשות של אל ברוך הוא, שנאמר אשרי יושבי ביתך {תהי' פ"ד ה'}.
"ביראתך"– כנגד מה שאמר "ופחד יצחק היה לי" {ברא' ל"א מ"ב}, ונתאחר יצחק בפסוק. {ועיין מקורו מדברי הזוה"ק בהקדמה ח"א דף י"א ע"ב}.
{ועתה מבאר רבינו, מדוע באמת גם לפי סדר זה קודם יצחק ליעקב כפי סדר קדימתם בתולדתם:} ומשמע המילה "אבוא ביתך" שהוא כנגד יעקב, "ביראתך" כלומר ביצחק שכבר קדם ליעקב, כיון שאמר ביראתך, משמע רוצה לומר עם יראתך שהוא כנגד יצחק, ואין קושיא בזו. {ר"ל שהאומר מבאר שהוא מגיע לבית ה' "אבוא ביתך" , כאשר יש בליבו כבר את יראת ה' הנרמזת בתיבת "ביראתך" מקודם, ולכן לפי זה קודם יצחק הנרמז ביראה ליעקב הנרמז בבית, אלא} ואף על פי כן אחרו {הרמז בפסוקים, ליצחק} מפני שהוא דין. {ואין רצונינו לעורר דין מתחילה אלא לעורר הרחמים עלינו}.
{מפירושו לתכלאל "פעמון זהב", הנדפס בחלקו בס' פיוטי הסליחות לר"ה ויו"כ}
רמזי מלכויות זכרונות וענין השופר
הגה"ק מארי יעיש קורייני זצ"ל, שופך לנו אור על מעלתם של פסוקי מלכויות זכרונות וכו' הנאמרים בתפילה בר"ה ומעלתם, וכן מעלתו של השופר למתק הדין, וז"ל:
"מלכויות זכרונות ושופרות, ר"ת עם הכולל גימטריא שמ"ח, ר"ל כשישראל אומרים לפני הקב"ה זכרונות מלכיות שופרות בר"ה, הם ממתיקין ומבסמין את הדין, וחוזר הדין לרחמים ושמחה, וכיון דאתבסם דינא הא קא מכריז קרא להו לישראל אכלו ממשמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדונינו. ומי גרם להם לישראל לאכול ממתקים ביום הדין, הוי אימא {תאמר} אמטול {משום} דעבדו תיובתא שלימא {שעשו תשובה שלימה}, דאי לא עבדו תיובתא ייכלו חרובא ח"ו"
{ומוסיף הרב לבאר את מעלת השופר:} "ולא עוד אלא שע"י תקיעת השופר הדין מתבסם ונהפך לשמחה וברחמים, ודוק במילת שופר ר"ל שע"י השופר אתמתק דינא ואשתפר, ואתהפך שופרא {בחולם} לשופרא {בשורק} ורחמי וחדוה. ונקרא שופר על שם שמשפר את הדין וממתקו כאמור ודו"ק.
{ומוסיף הרב להביא טעמים לשופר מס' עמודי שמים:} "שופר נוטריקון: שטן ואין פגע רע, שע"י תקיעת השופר בתשרי יורע ויתבטל כח השטן, לכן תמצא ה' תיבות אלו: "אין שטן ואין פגע רע" בגימטריא "תשר"י", ר"ל שע"י תקיעת שופר יתבטל כח השטן ואין שטן ואין פגע רע" עכל"ק.
{מחמדי שמיים ח"ב עמ' שנה}
דברי התעוררות לעשרת ימי תשובה
וחובת קול הבכיה בימים אלו
דברים מוסר יורדים חדרי בטן, על הנהגת האדם בעשרת ימי תשובה, כתב הגאון רבי שלמה בדיחי זצ"ל, בנו של רבינו החן טוב, וז"ל קדשו:
"צריך אדם ליזהר בעשרת ימי תשובה בתפילה ועסק תורה, ולתקן מה שפגם בכל השנה, ולבכות על רוע מעלליו, ולהוריד דמעות באלו הימים, שהם מסוגלים לכפר עוונותיו, ומובטח לו שאינם חוזרות ריקם. שהרי אמרו חז"ל {זוהר תרומה קס"ה ע"א} שכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, שהרי דמעה נוטריקון: "דמעה מוחה עוונות האדם", ועוד נוטריקון: דוחה מאה עוונות החוטא.
אשר על כן, יעורר אדם עצמו לבכי, וייראה כאילו הוא בוכה בתפילתו בקולו. ומכגל שכן כשאומר הוידוי וסליחה ומבקש מחילת העון, פשיטא ופשיטא שיהא בבכי ותחנונים. ואם אינו יכול לבכות ממש, מכל מקום יהא קול דברים שמדבר בתפילתו בקול נמוך ומשובר, כאילו הוא בוכה ממש, וכל זה רמז דוד המלך ע"ה {תהילים ו' ט'}: "כי שמע ה' קול בכיי" לא אמר בכיי אלא קול בכיי, הקול כאילו הוא בוכה.
ויאמר הכל בתחנונים, כקול עני ואביון המבקש לחם ומזון, וכן כתוב בזוהר פר' בלק על פס' תפילה לעני {תהי' ק"ב א'}, דתפילת העני מקובלת ומרוצה יותר משערי תפילות, כיון שמתפלל בשברון לב. כיון שראה דוד המלך ע"ה גודל מעלת תפילת העני, דכל שערי שמיים ושערי רחמים מזומנים לפתוח לו, וליכא בכל תפילות שבעולם דקב"ה מקבלה כתפילת העני, עשה עצמו כעני ואביון, פשט לבושא דמלכותא וישב בקרקע כעני ואביון, ואמר {שם פ"ו א'}: "תפילה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, וראוי לכל אדם לעשות כן.
וכן אמר הנביא {ירמיה ל"א ט"ו}: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכיח ועיניך מדמעה", והיה לו לומר מנעי דמעה מבכי ודי בזה, שאין בכי אלא דמעה. ויש לומר כפירוש רד"ק על הפס' "שמע שמעתי אפרים מתנודד" {שם י"ז}, פירוש מתנודד, בוכה ונוהה עכ"ל, מלשון מי ינוד לך {ישעיה נ"א י"ט}, אי נמי לשון נע ונד {בראשית ד' י"ב}, שבוכה ונוהה על גלות השכינה, גלות ראשונה ושניה. וזהו שמע שמעתי, שתי שמיעות של הנעה ושל נדידה, כנגד הבכי והנהייה. וזהו שאמר הכתוב: "על ההרים אשא בכי ונהי" {ירמיה ט' ט'}, על כן צריך דמעות באלו הימים, שכן תמצא תיבות של: "שמע שמעתי אפרים מתנודד"= דמעי, וכן אמר הפייטן רבי שלמה אבן גבירול בפיוט לך אלי תשוקתי, אנסך את דמעי לך, והקב"ה רחמן על כל בריותיו, משיב לכל שואל ואינו מחזיר ריקם" עכ"ל הנפלאה.
{עולת שלמה עמ' תס"ב}
טעם שאומרים בחג הסוכות לפסוקי "שפטני אלוהים"
מוה"ר חיים סנואני זצ"ל, מבאר בספרו טעם מוסרי נפלא, מדוע בחג הסוכות אומרים אנו בפרק החג את הפסוקים "שפטני אלוהים וריבה ריבי, מגוי לא חסיד וגו', ומה הקשר שלהם לחג הסוכות, וז"ל קדשו:
"שפטני אלוהים וריבה ריבי- זה זמן כביר אני מסתכל על הפסוק הזה, שהוא ראשי תיבות שאו"ר מל"ח ממו"ת, והם השלשה דברים שאמרו חז"ל {ברכות ל"ד ע"א}, שלשה דברים רובן קשה ומיעוטן יפה, ואלו הם: שאור ומלח וסרבנות. וסרבנות נרמזה בתיבת ממות, על פי מה שאמרו חז"ל {ברכות נ"ה ע"א} שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם, מי שנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והאומרים לו לעלות לספר תורה ואינו עולה, והמנהיג עצמו ברבנות. משמע שרוב הסרבנות גורמת מות, שאם מסרב לעלות לס"ת מקצרין ימיו וגורם מיתה לעצמו.
נמצא שלא יהא סרבן כל כך. וכבר הורונו ז"ל כמה היא הסרבנות, הובא בפסק הלכה או"ח {סי' נ"ג ס"ט} וז"ל, מי שאינו שליח ציבור קבוע, צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, ולא יותר מדאי, אלא פעם ראשונה מסרב, וכשיאמרו לו פעם שניה מכין עצמו כמי שרוצה לעמוד, ופעם שלישית יעמוד וכו'.
ואחרי הרמז הזה אמרתי בליבי, כי צריך עיון גדול מה טעם נרמזו שלשה דברים אלו בפסוק זה שאנחנו אומרים אותו בחג הסוכות. והטעם בצריך עיון עד ישקיף וירא ה' משמיים. {נראה שרבינו נשאר זמן רב בקושיא זו, עד שהוסיף וכתב ע"ז:}
ולפי קוצר דעתי אפשר לתת טעם לפי הפשט, והוא, כי לפי שיום טוב ראשון של סוכות נקרא יום ראשון אף על פי שהוא בט"ו לחודש, דרשו חז"ל לרמוז לנו שהוא ראשון לחשבון עוונות {מד' תנחומא אמור ל', ל'}. ולהיות כי דברי חכמים עצה, דברי חכמים רפואה, דברי חכמים חכמה ועושר, והם ז"ל הזהירונו משלשה דברים אלו שרובן קשה, לכן אנחנו מבקשים מהקב"ה שיצילנו מהם, בחג הסוכות שהוא תחילת השנה, וליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא, וק"ל האס"ף" עכל"ק.
{מספרו תורת חכם על הנ"ך עמ' צ"ו}
שמחת תורה
חידוש המבאר את הפיוט בשמת תורה מברך רחמנא, עפי"ד הזוהר
וז"ל הגאון רבי אבברהם אלנדאף זצ"ל:
"בזוהר פר' תצוה ד' קפ"ז ע"א כתיב יהי שם ה' מבורך מאי מבורך אלא כולא ידעי אבל רזא חרא ידע חד מחברנא במדברא אחזיאו ליה בחלמא ור' יצחק כפתוראה שמיה מאי מבורך שירותא קשה וסופיה רך מ"ב קשה ודינא איהו ודאי ולבתר רך כגוונא דא יוודא דר"ה מ"ב דהא במ"ב אתוון איתברי עלמא וע"ד אתגרי בדינא לבתר רך ועל דאתנינן בל שירותין קשין וסופא דילהוו רכיו כגוונא דא ביומא דר"ה קשה בדינא ביומא דשמיני עצרת רך בחדוה" ע"כ.
ונ"ל שזוהי כוונת מחבר הפיוט של שמחת תורה המתחיל "מברך רחמנא" וכו', ר"ל התחלת הדין של ישראל היה במ"ב היינו בר"ה וסופו יום שמיני עצרת יום חדוה שיצאו בדימוס ביום הדין וזהו שאמר אחר זה "מהשנא עידנא", וזהו מלבד פישוטו הידוע ודוק
פתחון טוב
כתיבת תגובה