23
ינואר
ג, והאיש משה ענו מאד וגו'.
בספרי עניו מאד בדעתו שהיה שפל וסבלן, לא שהיה שפל בגופו שהרי הרג סיחון ועוג, ולא שהיה שפל בממונו שהרי כתיב ביה גדול מאד בארץ מצרים, עכ"ל. ללמדינו שתהא ענוותו של אדם אמיתית, לא מחמת חלשות ולא מחמת עוני או סבה אחרת, אלא ענווה של יראת שמים שמקטין דעתו עד למאד, כמו שהעיד הכתוב על משה שאמר ונחנו מה לא החשיב עצמו לכלום, וזוהי הענווה העריבה שבה ניכר האדם שיראת שמים על פניו, ולפיכך הואיל וענוותו אין בה שום דופי זכה לוייראו מגשת אליו, וכך היא דרך אבותינו והישרים והתמימים ההולכים אחריהם אשריהם ואשרי חלקם.
כתיבת תגובה