הרב דוד בן שלום גמאל היה רב ומקובל בתימן במאה ה-19.
כפי הנראה, נולד הרב גמאל בצנעא בתחילת המאה ה-19 ונפטר בסוף אותה מאה. היה תלמיד חכם המעורה היטב בחיי הקהילה היהודית. בחיבוריו הירבה לתאר ולתעד את קורות אחיו בתימן ואת האירועים המדיניים שהשפיעו על חיי היהודים, כגון האירועים הקשים שחוו יהודי צנעא בזמן התנפלויות שבטים מוסלמים על הקהילה היהודית בשנים 1818 ו-1851. על פי תיאורו של הרב גמאל, התנפלות שבטים נוספת בת שלושה ימים הסתיימה כמעט ללא נזק וזאת בשל התכוננות יהודי צנעא מבעוד מועד, וכך כותב הרב גמאל :
 | ויהי היום יום שלישי ורביעי וחמישי לחדש תמוז ב' קס"ח , וה' השמיע אל מחנה ישראל שבמדינת צנעא יע"א ניסה גדולה כמפני חרב ורודף אין. עד שהברחנו כל מה שבבתים וכל ספרי התורה ודלתות הבתים אל תוך המדינה, והבריח השי"ת בחמלתו הגייסות מעלינו |  |
.
משנת 1834 חלה תקופת מפנה לרעה בתימן עקב חילופי שלטון תכופים שהתחוללו בשל מריבות בין הטוענים לשלוט בתימן. במשך שלושים שנה סבלה מכך הקהילה היהודית בצנעא קשות, ורבים החלו בורחים לערים הסמוכות. גם הרב דוד גמאל ברח מהעיר צנעא והתיישב בעיר בית עדאקה הנמצאת צפונית מערבית לצנעא. הוא עבר גם בין ערים נוספות והכיר את אורחותיהם ורבניהם. בכתביו, הרבה הרב גמאל לצטט דברי תורה בשמם ובשם רבני צנעא. מבין עשרות הרבנים שאיתם עמד בקשר נראה כי שלושה מהם היו מרבותיו: הרב דוד רצאבי, הרב יחיא בן יעקב צאלח המכונה מהרי"ץ בן יעקב והרב יודא חאזי.
שלושה כתבי יד ידועים לנו ככתיבת הרב דוד גמאל. כל כתבי היד הם בעלי אופי לקטני, אולם, רבים מהליקוטים הם שמועות בעל פה ששמע מחכמי תימן שהכיר או מספרים שאבדו או שאינם ידועים וכן חידושים רבים פרי רוחו.
בכל חיבוריו ניכרת היטב השפעת הקבלה על כל צעד ושעל. כמו כן, ניכרת בכתיבתו מגמה חינוכית התובעת שלמות לימודית ומידותית. בצד התביעה המוסרית התאמץ הרב דוד גמאל לנחם ולעודד את אחיו לאור המצב המדיני הקשה בו שרויים יהודי תימן. הוא הרבה להשתמש בביטויים שעניינם ציפייה לבואה הקרובה של הגאולה. חיבוריו הם: "חפץ דוד" – על התורה, הגהות לתלמוד, פירוש על הדיואן (ספר השירים) וכן שני קבצים בעניינים שונים.
הרב דוד גמאל היה בעל אופי רגיש ועדין נפש. החוויות שחווה בימי חייו הותירו את רשמיהם המרים על נפשו הרגישה. בין היתר הם באו לידי ביטוי חריף בעשרות חלומותיו המלאים חשש מפני הבאות. נפשו הפיוטית באה לידי ביטוי בפרשנותו לשירה בה הוא מבאר את ערך השירה ומסביר כיצד יש להתכונן אליה, הוא מתריע מפני שתיית יין בשירה וכן משירת תיפלות. הוא מבאר אלו שירים יש להקדים ועד כמה חשובה אישיותו של המשורר ועוד. פירושו לדיואן יצא על ידי יהודא לוי נחום בספר "התעודה" 1996.
כתיבת תגובה