מעשה בקבילי (פלח) שישב על עץ והתחיל כורת ענף, עבר יהודי ליד העץ ואמר לפלח סופך שתפל יחד עם הענף.
שאל הפלח מנין לך כי אפל, השיב לו מישיבתך אני מכיר כי נפל תפל.
לא הבין הפלח את עצת היהודי הוסיף לשבת בקצה העץ ולכרת בגרזנו עד שנפל לארץ עם הענף שעליו ישב, כשקם שלם ובריא אמר הפלח בנפשו, יהודי זה שידע כי סופי לפול, יודע בודאי גם את יום מותי, רדף אחרי היהודי השיגו ואמר לו, בבקשה ממך אמור לי מה היום שבו אמות, אמר לו היהודי אינני יודע. אמר לו, לא נכון הדבר, מי שידע כי עתיד אני לפל מן העץ יודע גם באיזה יום אמות.
לא הועילו דברי ההסבר של היהודי שבהם נסה להסביר לפלח כי כל הכורת ענף שעליו הוא יושב סופו לפל, הפלח באחת אמור לי מה הוא היום שבו אמות, ולא הרוג אהרגך. כשראה היהודי שאין מנוס, אמר, ביום שחמורך ינער נעירות בלתי פוסקות מות תמות. אמר לו הקבילי רב תודות שניהם הלכו לדרכם.
יום אחד כשהיה הפלח בדרך לשוק, התחיל חמורו נוער נעירות ממושכות, הפסיק הפלח נסיעתו חפר בור לעצמו ושכב בו, והבור הוא באמצע הדרך ובני אדם עוברים ושבים בה, אמרו לו: מדוע תשכב כאן? היה הפלח משיב לכל אחד לך לך ואני מת.
עבר שם עסכרי שמע את תשובת הפלח השוכב בבור ואמר קום ולך לדרכך, ואל תפריע לבני אדם בתנועתם, השיב לו הקבילי, אינני זז מכאן כי כבר מַתִּי.
אמר לו השוטר – האינך יודע? כלנו מתנו, אך כבר קמנו מקברותינו כי ימי תחית המתים הגיעו.
כששמע הפלח את דברי השוטר, שמח שמחה גדולה. קם מקברו ושאל את השוטר היכן חמורי אמר לי אינני יודע, תפס הפלח בידי השוטר ואמר לו אתה יודע היכן הוא, אם לא תחזיר לי את חמורי אהרגך, והשוטר יחידי בדרך ונשק אין לו בידו.
נזכר השוטר, כאשר קמו כל המתים מקברותיהם נעשה חמורך שופט בבית הדין.
האמין הפלח הכסיל לשוטר, מה עש לקח מספוא ירק ושם אותו לתוך שק, ואת השק העמיס על שכמו והלך לבית המשפט. כשנכנס לשם, וראה את השופט יושב בדין, לקח מן המספוא זרק אותו לחמור, שהפך עם תחית המתים לשופט ואמר ודאי רעב אתה.
האנשים שבבית הדין נדהמו מן המעשה והדבורים, ושאלו למה עשית כך
ענה שופט זה הוא חמורי. כשקמנו אני והוא יחד אתכם בתחית המתים נעשה לשופט, עכשיו באתי לקחתו אלי כי חמורי הוא. אמנם כלנו קמנו בעזרת אלהים מקברותינו, כי בא המשיח אבל גם בימות המשיח אין חמור יכול לשמש שופט לבני אדם.
כתיבת תגובה