יום אחד יצא הסוחר היהודי הגדול, אהרון מחבוב, מעירו אלסדה ונסע לעיר אלנאדרה הקרובה. הוא רכב על חמור צביאני ועבר בשביל הכבוש שחצה את בית הקברות המוסלמי שבפאתי עיר אלאנאדרה. לפתע הגיחו ממולו ארבעה ערבים, שלשה מבני משפחת אלחג'ם והרביעי הממונה על בית הסוהר, וחסמו את דרכו. תחילה דרשו ממנו לרדת מעל החמור, משום שהוא עובר על אדמת בית קברות בה טמונים גופותיהם של מוסלמים צדיקים ומטמא אותם. אמר להם: "אני עובר בדרך כבושה המשמשת כל עובר ושב ואינני רואה פה קברים". לא שמעו לו. כדי להפיס דעתם, ירד לרגע מעל החמור אבל הם לא הסתפקו בכך, אלא לקחו ממנו את החמור והסתלקו. היהודי נאלץ לעשות דרכו ברגל עד בנין אלבלדייה הנמצא ב"אלנאדרה" עלית. שם ישב ראש העיריה השיך אבו טאלב שהיה מכירו וידיד לו. השיך אבו טאלב היה נמשך לטיפה המרה שהסוחר היהודי סיפק לו מפעם לפעם, ובהסתר. תשורה זו, היתה המקור לידידות שבין השניים. השיך, שראה את היהודי עומד בחוץ, הזמינו מיד להיכנס פנימה ושאל אותולפשר בואו בשעה כה מוקדמת. הוא גם שאל אותו, היכן החמור שלו? היהודי סיפר לו שחמורו נשדד ע"י אנשים אלה ואלה. הוא נקב בשמותם של השודדים, שאותם הוא הכיר. השיך כיבד את היהודי בכוס קפה ואחר כך ירד עמו אל החכומה-שם היה ביתו של המושל. היהודי חיכה בחוץ ואבו טאלב עלה לבדו לחדר מושבו של המושל הנמצא בקומה השלישית. המושל, שהוא גם אמיר אלגיש (מפקד הצבא), הופתע מביקורו המוקדם של ראש העיריה ושאל אותו לסיבת בואו. אבו טאלב אמר לו: "אתה אדוני יושב לך על כס המושל ואינך יודע מה מתרחש במדינה; דע לך שאין עוד שלטון ולא מלכות ולא אימאם בשעה שאין בטחון בדרכים וכאשר כל איש עושה הישר בעיניו". אמר לו: "מה קרה"? אמר אבו טאלב: "שאל את היהודי העומד בחוץ ויגיד לך". היהודי נקרא אל המושל, סיפר את אשר אירע לו בדרך ונקב בשמות השודדים. לשֵמע הדברים המושל שלח ארבעה חיילים להביא לפניו את הנאשמים עם החמור ופקודתו בוצעה לאלתר. הנאשמים עמדו בפני המושל וזה שאל אותם; "היכן חמורו של היהודי"? ענו ואמרו לה "להוי ידוע לאדוני שהיהודי עשה מעשה שלא יעשה; הוא עבר רכוב על חמורו בתוך בית הקברות המוסלמי וטימא את המקום הקדוש" _ "וחוץ מזה מה יש לכם עוד לומר להצדקת שוד החמור". אמרו לה "אין לנו עוד מה להוסיף". שוב שאל המושל: "ואתם, האם אינכם עוברים דרך בית הקברות עם צאנכם ובקרכם או שמא אתם נמנעים מכך"? הנאשמים הודו שהם אכן נוהגים לעבור דרך בית הקברות עם מקניהם, אלא שלדעתם להם הדבר מותר שחרי הם מוסלמים.. כאן זעפו פניו של המושל ואמר! "ובמה שונה חמורו של היהודי מהחמורים שלכם הוי בני בליעל"? . מי הרשה לכם לעשות דין לעצמכם? יהודי נוסע לתומו בדרך ואתם שודדים ממנו את חמורו, יא כלבים בני כלבים! כבר אין עליכם אימת מלכות ולא פחד מהאמאם, אתם זקוקים לחינוך, ובית הסוהר הוא המקום המתאים לכם".הדבר יצא מפי המושל, וארבעת הנאשמים הובלו לבית הסוהר. היהודי לקח את חמורו והמשיך דרכו אל השוק, כשפיו מלא תהלה לבוראו ולמלכותו החזקה של האמאם.
23
ינואר
כתיבת תגובה