שאלה: ידוע המנהג המקובל בקהילותינו במנחת התעניות שהתפלין שהניחו במנחת התענית אין חולצין אותם אלא בסוף פרשה שניה של שמע דערבית, כדי לקרות קריאת שמע בתפלין, האם מנהג זה נכון גם בימינו שמתפללים ערבית אחר צאת הכוכבים.
תשובה:
מנהגנו להניח תפלין במנחת התענית ולחולצם בקריאת שמע של ערבית
הנה מנהג קהילות הקודש תימן להניח תפלין במנחת התענית, וכמו שכתב רבינו השתילי זיתים סי' מ"ו סק"ט מילתא בטעמא, וז"ל, ונראה לי שמטעם זה נהגו קדמונינו להניח תפלין במנחת תענית כדי לצרף ולהשלים [מאה ברכות] ועיין בית יוסף. ע"כ. ורמז לדברי מרן בב"י שמבואר מדבריו מנהג זה של הנחת תפלין במנחת התענית, שכתב שם וז"ל, ואם הוא מתענה חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד, ונמצא שאינו מברך אלא צ"ח, ויש לו להשלימן כשיניח ציצית ותפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם. ע"כ.
ובספר ויצבור יוסף בר (ח"א פרק ה') הביא מהר"י צובירי זצ"ל טעם נוסף להנחת תפלין מתשובת הרמ"ע מפאנו (סי' ט"ל) שכתב וז"ל, והמתענה מעיד על עצמו שהולך בדרך טובים אעפ"י שאינו ת"ח וכשנאמר אליו להניח תפלין במנחה ישמע לעצתנו וארחות צדיקים ישמור. ע"כ. ואפשר שכוונתו דכיון שהתענית עיקרה ללכת בדרכי התשובה כמש"כ הרמב"ם, על כן המתענה מעיד על עצמו שהולך בדרכי התשובה, ועל כן טוב לו להניח תפלין שמצותה בזמן התפלה, עיי"ש בדברי הרמ"ע.
מנהג חליצת התפלין בתפלת ערבית בסוף פרשה שניה של קריאת שמע
והנה מנהג רוב קהילות תימן שהתפלין מונחים עליהם עד קריאת שמע של תפילת ערבית וחולצים אותם בסוף פרשה שניה כשאומרים כימי השמים על הארץ.
ומקור מנהג זה בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' קנ"ג) וז"ל: וזמן הנחת תפלין כל זמן שלא שקעה חמה ואפי' בין השמשות נמי זמן הנחה הוא ומנהג ב' ישיבות שחולצין לאחר כימי השמים על הארץ של ערבית. ע"כ. והובא בהגהות מיימוניות פ"ד (אות ה) בשם העיטור (ח"ב הל' תפלין ח"ו ס' ע"ג).
וטעמם של הגאונים שהקפידו שלא לחלוץ עד אחר ק"ש כתב הרמ"ע מפאנו בתשו' (סי' ק"ח) הואיל ולילה זמן תפלין מן התורה איכא למיחש לעדות שקר אף בשעת ק"ש של ערבית. וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רנ"ח.
ומנהג תימן בזה שאין חולצין התפלין עד אחר פרשה שניה של שמע, אע"פ שבדרך כלל מתפללין אחר השקיעה, אתי שפיר לפי מאי דפסק מרן בשו"ע סי' ל' לילה זמן תפלין, ועל כן טפי עדיף שיהיו התפלין עליו בשעת ק"ש דערבית שלא יהיה עדות שקר. ומטעם זה נראה שנכון המנהג שנהגו רבים בקריאת שמע זו, למשמש בתפלין ולנשקם כשאומרים וקשרתם וכו' והיו לטוטפות וכו', כיון דטעמא משום קיום מצות תפלין הוא.
והנה אף שמתפללים ערבית אחר השקיעה או צאת הכוכבים אין לחוש, שהרי קי"ל דתפילין שהניחם מבעוד יום וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר, אלא שאין מורין כן לרבים, כמו שפסק הרמב"ם פ"ד מהל' תפלין הי"א, מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר, ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה. ע"כ. וכן פסק מרן בשו"ע (סי' ל' ס"ב) אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הם עליו כל הלילה, מותר ואין מורין כן. ע"כ.
שיטת המג"א דהנחה בפני רבים
חשיבא הוראה לרבים
והנה כתב המג"א (סי' ל' סק"ג) דלפי מאי דקי"ל הלכה ואין מורין כן, אם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח. ע"כ. וכוונתו למש"כ בסי' י"ח, וז"ל, כתב הב"ח אפי' היה טלית עליו יסירנו כשמתחילין ברכו מאחר דעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית אם יהיה עליו יראה כאלו סובר לילה זמן ציצית הוא וכ"מ סי' ל' ס"ד. ע"כ.
ובשו"ע סי' ל' ס"ד, היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה, או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום, יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית. ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרים שם, חולצם ומניחם שם. וכתב המג"א (סק"ו) יניח ידו עליהן, אף על גב דלילה זמן תפילין הוא מ"מ הרואה סבור שמותר להניחן בלילה (ב"י) ואף על גב דכתב בס"ב שא"צ לחלצן היינו בינו לבין עצמו אבל לא ברבים עמ"ש סי' י"ח. ע"כ. ובב"י כתב לפרש כן לשיטת הטור דפי' ההיא דהיה בא בדרך ושקעה עליו חמה יניח ידו עליהם, דאיירי בחול, וא"כ למה יניח ידו עליהם, והא הטור פסק כמ"ד לילה זמן תפילין הוא ופירש הב"י דהטעם הוא כדי שלא יטעו הרואים ויבואו להניחם לכתחלה בלילה, ומהאי טעמא אמרו שצריך להניח ידו עליהם כדי שלא יראו אותם.
ובדרכי משה הביא דברי רבינו יהונתן מלוניל בעירובין (ל"א ב' מדפ"ה) שכתב, ויש מן הרבנים שקובעים דלית הלכתא כאביי בשקעה עליו החמה כיון דקובע במסכת מנחות דהלכה ואין מורין כן דלילה זמן תפילין הוא, אין צריך שיניח ידו עליהם. נמצא שנחלקו הטור ורבינו יהונתן אם צריך להניח ידו על התפלין כדי שלא יטעו הרואים, ולד' הטור שפסק כמותו בשו"ע יש לחוש לטעות הרואים, ומכאן למד המג"א דמה שנאמר שא"צ לחלצן כל הלילה היינו בינו ובין עצמו.
בד' השתילי זיתים לחלק
בין תפלין לציצית
והנה רבינו השתילי זיתים העלה דברי המג"א בסי' ל' לענין תפלין שאין להשאירם עליו אחר שקיעת החמה, ואילו בסי' י"ח לענין טלית לא העלה דבריו כלל, וטעמו פשוט משום דמנהגנו פשוט ללבוש טלית אף בלילה לכתחילה, שאין נכנסין לבית הכנסת כלל בלא טלית, בפרט בלילי אשמורות שהכל משכימין לסליחות בעוד לילה, וכל שכן שאין פושטין הטלית כשחשכה.
ונראה דס"ל שיש לחלק בין ציצית לתפלין, דדוקא גבי תפלין יש לחוש לטעות הרואים, משום שיש איסור בהנחתן בלילה, אבל בציצית שאין איסור בדבר מצד עצם העיטוף, לא חששו לטעות הרואים. [ואי משום ברכה לבטלה, יתכן שחששו רק באיסור שינה בתפלין שיכול לבא לידי גנאי לתפלין, ועוד שהרי לד' הרא"ש אינה ברכה לבטלה שהרי הטלית כסות יום היא, ונמצא שאין כאן איסור מוחלט].
דברי המג"א דדוקא שמתפלל
מבעוד יום חולצן בק"ש
ועפ"י שיטתו כתב המג"א בסק"ג וז"ל: ובסי' כ"ה כ' בשם הג"מ שחולצן כשמגיע בק"ש של ערבית לכימי השמים על הארץ והיינו כשמתפלל ערבית מבעוד יום, וכוונתו מג"א דדוקא מבעוד יום דאילו אחר צאת הכוכבים, אסור, כדבריו הנ"ל, ולשון זה גם העלה בשתילי זיתים, וכ"ה בכת"י של השתילי זיתים אע"פ שבמהדורות הדפוס נשמטו תיבות 'מבעוד יום'. וכ"כ המשנ"ב (סק"ח) דאין להתפלל בהם תפילת ערבית בתענית צבור ברבים. וכן למדו הפוסקים מהנהגת מהרי"ל שמובא במהרי"ל (הלכות ט' באב) וז"ל: מהר"י סג"ל היה חולץ תפלין שלו מיד אחר קדושה למנחה ע"כ. ומעתה מכח דברי המג"א ורבינו השתילי זיתים יש שקמו לעורר על המנהג שנהגו לחלוץ התפלין בתענית בק"ש, שהרי חשוב כהוראה בפני רבים, ומה שנהגו כן בחו"ל סבורים לומר שאין ללמוד ממנהג תימן לארץ ישראל, כיון ששם התפללו ערבית קודם צאת הכוכבים, ואילו בארץ ישראל מתפללים אחר צאת הכוכבים.
מנהג תימן שלא לחלוץ התפלין
אף בלילה
ברם חילוק זה בין המנהג בחו"ל למנהג בארץ ישראל אינו נכון משני טעמים, הראשון, שהרי העיקר להלכה דזמן איסור הנחת תפלין הוא מהשקיעה ולא מצאת הכוכבים, וכמבואר בדברי רבינו השתילי זיתים שכתב כן בשם מרן הב"י, ולא העלה דברי מג"א שכתב שעד צאת הכוכבים, מותר. וכ"ה לשון הרמב"ם פ"ד מתפלין ה"י וי"א. ואם כן הרי טענה זו נופלת אף על אבותינו שהרי לכל הפחות התפללו תפילת ערבית בין השמשות, שהרי תפילת מנחה התפללו סמוך לשקיעת החמה, ואם כן איך התירו להשאיר התפלין בערבית. ועוד יש לדחות טענה זו מעיקרה, שהרי פסק בשו"ע (סי' ל' ס"ה) שאם התפלל תפלת ערבית מבע"י עד שלא הניח תפילין, אין לו להניחם אח"כ. והיינו משום דעל ידי אמירת ק"ש חשיב זמן שכיבה כמש"כ שם במשנ"ב ובביאור הלכה, או משום שעשאו לילה בתפלת ערבית וזה אף בלא תפלת י"ח, אלא אף על ידי אמירת ברכו כמבואר במשנ"ב סי' י"ח סק"ד, ובפוסקים בכמה דוכתי, וא"כ איך הניחו התפלין עליהם אחר אמרית ברכו וקריאת שמע. ועוד שהרי מנהג רבים בק"ק צנעא ועוד קהילות בתימן, בליל תענית אסתר לקרוא המגילה עם התפלין משום ויקר אלו תפלין, כמו שהעיד מהרש"י הלוי זצ"ל בספר דברי שלום חכמים, והרי מגילת אסתר נקראת אחר צאת הכוכבים לכל הדעות והמנהגים, ואיך השאירו התפלין עליהם זמן רב אחר צאת הכוכבים, אלא מבואר שאין לחלק בזה, והמנהג שריר וקיים שאף אחר צאת הכוכבים משאירים התפלין עליהם.
וכן נהגו גדולי רבני קהילתנו בארץ ישראל, אע"פ שהתפללו אחר צאת הכוכבים, וכ"כ מהר"י צובירי זצ"ל בספר ויצבור יוסף בר (ח"א פרק ה') דאע"ג שקורין קריאת שמע וכבר לילה מכל מקום אין חולצין אותן אלא בכימי השמים דוקא, דמאחר שהנחתם היתה בהיתר בעוד יום אין בכך כלום אם נמשך בהן עד הלילה.
יישוב המנהג לד' המג"א
והשתילי זיתים
ועל כן הנראה בעזה"י לומר סברא ברורה ופשוטה, שלא שייך בזה הוראה לרבים במה שאין חולצין התפלין, כיון שהמנהג מוחזק ביד כל הקהל, הרי אין כאן הוראה מאחד לחברו, שהרי חברו יודע ההוראה כמותו, ועד כאן לא אמרו המג"א והשתילי זיתים שאין להניח בצבור בערבית אלא ביחיד הרוצה לעכב התפלין עליו בערבית בזמן שאין הצבור מניחים תפלין, בזה חשוב הוראה שעושה הוא לבד כן, וכן הנהגת מהרי"ל ומה שכתב המשנ"ב לענין ערבית של תעניות, היינו במקום שאין מנהג כל הקהל להניח התפלין עד כימי השמים, אבל למנהגינו שעושים כן הכל מעצמם, אין כאן סרך הוראה כלל.
ומקור לסברא זו יש להביא מדברי מרן הבית יוסף בסי' זה, שכתב וז"ל: וכן משמע בעובדא דרבינא ורב אשי דכי א"ל לנטרינהו בעי מר א"ל אין, ולא בעי למימר ליה דבלא לשמרן נמי שרי, אלמא דכשאינו מתכוין לשמרן דוקא הוא דאמרינן אין מורין כן, אבל לשמרן מותר ומורין כן, ואף על פי שיש לדחות ולומר דאין הכי נמי דאפילו לשמרן אין מורין כן, והא דא"ל רב אשי אין היינו משום דרבינא הוה ידע דלשמרן שרי דהא א"ל לשמרן קא בעי מר, וכל כהאי גוונא לאו הוראה הוא, אבל אי לא הוה ידע לא הוה מורי ליה דשרי אפילו לשמרן, מכל מקום סובר הרמב"ם דכיון שהודה למאי דא"ל לשמרן בעי מר, הויא הוראה. ע"כ.
הרי שכתב מרן הב"י דהיכא דידע הדין אע"פ שנוהג רב אשי כן בפניו לא חשיב הוראה, והכא נמי כיון שכל הצבור מניחים התפלין עד כימי השמים ומנהג אבותיהם בידיהם, אין זה חשוב הוראה מה שמניח כל אחד בפני חברו.
שיטת הפוסקים שלהניח בפני רבים אינו חושב הוראה
והנה כל זה לא נצרכא אלא לשיטת המג"א דס"ל דהוראה בפני רבים חשוב מורין כן, אך אין הדבר מוסכם בפוסקים, דהנה בדברי חמודות תפלין אות ע"ט כתב וז"ל, לפיכך בט"ב שמניחין תפילין בתפלת המנחה אין לחלוץ אותם קודם תפלת ערבית ומה שהעם נוהגים לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כ"ע דיני גמירי וחכם הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן ע"כ.
וכן כתב השכנה"ג מנהגי שביום צום תענית שאחר המנחה אני עומד בקהל עד ערבית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפלת ערבית דכיון דלילה זמן תפילין אלא שלכתחלה אין להניחם מאחר שכבר הם עלי משעת המנחה טוב שלא לחלצן עד אחר תפלת ערבית, ושוב מצאתי בלחם חמודות וכו'. ובעולת תמיד הביא דברי השכנה"ג והדברי חמודות וסיים שדבריו נכונים.
ולכאורה יש להקשות על שיטה זו, מהא דהוכיח המג"א מהא דמבואר בס"ד דיניח ידו עליהם כדי שלא יטעו הרואים, אלמא דאסור שיהיו עליו בפני רבים.
אולם יישוב לזה מתבאר בדברי הט"ז (סי' ל' סק"ו): ושקעה עליו חמה. מיירי בחול ואף על גב דאמרי' בסמוך דא"צ לחלצן שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו ויטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו, וכן מ"ש הש"ע אח"ז וקידש עליו היום פי' שקדושת שבת עליו וצריך לחלצן אבל בחול אינו צריך היינו כיון שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין. ע"כ.
וכתב הלבושי שרד דהט"ז חלוק על המג"א וס"ל דאף בפני רבים לא הוי הוראה, ומש"ה כל שהולך בלילה עם תפלין בראשו יטעו הרואים לומר שהניח התפלין עליו בלילה, משא"כ כשהוא בבית הכנסת או בבית המדרש שרואין שהתפלין עליו מבעוד יום, ואין כאן אלא מצד הוראה, בזה אין לחוש אף כשעושה בפני רבים.
ונמצא שהט"ז מחלק בין בית המדרש דשרי בפני רבים דליכא חשש טועין, משא"כ בשוק איכא חשש טועין, וא"כ ניחא המנהג שאין חולצין דבבית הכנסת ליכא חשש טועין.
וכפירוש הלבושי שרד בט"ז, פירש גם הביאור הלכה ס"ד ד"ה היה, אמנם בשו"ע הגר"ז כתב וז"ל: אם הניחן קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן הלכה למעשה שמא יבאו להניחן לכתחילה בלילה ולכן לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו אבל לא ברבים שמא יטעו לומר שמותר להניחן לכתחילה בלילה אלא א"כ הוא בבית המדרש שביושבי בית המדרש אין לחוש שיטעו. ע"כ.
מבואר בדברי הגר"ז לחלק בין דברי הט"ז לדברי מג"א דבבית המדרש שהיושבים בו יודעי תורה אין לחוש שמא יאמרו שמותר להניח תפלין בלילה, אבל בבית הכנסת שבאים בו אף עמי הארץ להתפלל, שיש לחוש שיאמרו שמותר להניח תפלין בלילה, בזה נאמר הלכה ואין מורין כן. ועי' גם בפמ"ג במשב"ז שמשמע שמפרש דברי הט"ז כהגר"ז, ולדבריהם אין ליישב דברי האחרונים עפ"י דברי הט"ז, ומ"מ אף אם אינו פירוש דברי הט"ז, אכתי יש לפרש כן בדעת האחרונים הנ"ל.
הוכחת השבות יעקב
דחשוב הוראה לרבים
ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ד כתב להוכיח שבפני רבים חשוב הוראה, מהא דגרסינן בס"פ הקומץ לפי גרסת הרי"ף אמר רבינא הוי יתיבנא קמיה דרב אשי וחשיך ולא סליק אמרתי ליה לשמרן קבעי למר א"ל אין וחזית' לדעתו דלאו לשמרן קבעי אלא קסבר הלכה ואין מורין כן וכ"כ הרא"ש בשם ספר התרומה וכן דעת הרמב"ם וכ"כ הב"י סי' ל' שכן דעת כל הפוסקים הרי דאפי' אם כבר הניחם צריך לחלצם אם לא שיכול לתלות דלשמרן קבעי דהיינו שהוא במקום שאינו משומר אבל אם הוא במקום משומר ומניחן בפרהסיא הוי כמורין כן, דאל"כ למה לי למימר לשמרן קבעי מר הל"ל כיון שכבר הניח' אין לסלקן, אלא ודאי דצריך לסלקן אם לא שנוכל לתלות דלשמרן קבעי, ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהיא גופא גזירה דשמא ישן בהם ועכשיו נגזור נמי שמא יורה כן לכתחלה להניחן זה אינו דהא מסיק בטור וש"ע מי שהי' בא בדרך ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם כדי שלא יטעו הרואים ויבאו להניח לכתחלה בלילה וכן מבואר שם בב"י וכן נראה הסכמת האחרונים המגן אברהם והמגן דוד וכן נ"ל. ע"כ.
אמנם לענ"ד לתרץ שיטת הפוסקים הנ"ל נלע"ד שיש לומר דרבינא לא העלה על דעתו לומר דהלכה ואין מורין כן, שהרי לא ראהו עד עתה שאין חולץ התפלין בלילה, ועל כן נקט בדעתו דס"ל לילה לאו זמן תפלין, ורק לבתר דחזי לדעתיה דלא בעי לשמרן הסיק מכך דס"ל הלכה ואין מורין כן.
דברי הראשונים שאין חשש טעות הרואין למ"ד לילה זמן תפלין
והנה עיקר שיטת הטור דפסק כותיה מרן בשו"ע דאיכא חשש לטעות הרואין אף למ"ד לילה זמן תפלין, מכח ההיא דמניח ידו עליהם, צריך לבאר דאמנם כן היא שיטת הראב"ד בהשגות על בעה"מ סופ"ק דביצה (ז' ב' מדפ"ה), מ"מ אין כן שיטת רוב הראשונים, שהרי ר"ח ורש"י בביצה ט"ו א', הרמב"ם (פ"ד הי"ב), הרמב"ן במלחמות, והרשב"א בחידושיו לביצה, פירשו ההיא בערב שבת, וא"כ אין לנו להוכיח לגבי לילה למאי דקי"ל זמן תפלין, מניח ידו עליהם, והתוס' בביצה שפירשו בחול כתבו בהדיא דכיון דלילה לאו זמן תפלין מניח ידו עליהם, וכן מפורש בבעה"מ בביצה (ז' ב' מדפ"ה) ובריטב"א והמאירי בביצה שם דהא דאביי ליתא דאתיא כמאן דאמר (מנחות ל"ו ב') לילה לאו זמן תפילין מדאורייתא דהא דכתיב ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה מוקים לה בחקת תפילין, ולפיכך מניח ידו עליהם מפני הרואין, וגם שיהא לו היכר שאין הנחתן למצוה אלא לשמירה בלבד, אבל לדידן דקיימא לן תפילין בלילה הלכה ואין מורין כן כדאיתא בפ' הקומץ רבה (שם) אין צריך להניח ידו עליהם בחול אף על פי ששקעה עליו חמה, ע"כ. וזו היא שיטת רבינו יהונתן שהביא הדרכי משה, כפי שהובא לעיל.
שיטת הסוברים דהא דאין מורין כן היינו להניחם לכתחילה
עוד יש להביא בזה שיטת הראשונים דהא דאמרו הלכה ואין מורין כן היינו לענין להניחם לכתחילה, אבל שאין צריך לחלצן הלכה ומורין כן, והיא שיטת הרא"ש ורבינו יונה שהביא בב"י המפרשים דהא דאמרו הלכה ואין מורין כן, לא קאי אשלא לחלצן, דזה שפיר מורין כן, אלא דאין מורין להניחם לכתחילה, וכן שיטת הריטב"א סוכה מ"ו א'. ועי' דרישה בשם מהר"א מפראג ומהרש"ל בביאורו לטור שפירשו כן אף בד' הטור, וכך פסק הלבוש (סי' ל' ס"ב).
גם בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' רנ"ח) כתב: שאלת ממני למה אני מתפלל ערבית עם טלית ותפילין. תשובה: סעד גדול יש לי, ובתחילה אני טוען כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד ע"ש בעצמו (ברכות י"ד:) מי התיר זה בק"ש של ערבית הלא תענה שאין מקבלין עדות בלילה אמר בסמ"ע [סי' ה' ס"ק ז'] כשיש נרות דלוקים מעידים. והא דהלכה ואין מורין כן היינו להניחם לכתחילה בלילה אבל אם הם עליו והוא מעכבם עד אחר שיתפלל מצוה קעביד ועיין בפ' הקומץ (דף ל"ו) גבי ועד מתי מניחן ותמצא כדברי. ע"כ. והבאנו שיטה זו ושיטת הראשונים דלעיל אע"ג דלא קי"ל כן, מ"מ חזי מיהא לאיצטרופי לכל הנ"ל שאין לחוש לחלצם.
בדעת האר"י ז"ל שהיה נזהר לחלוץ התפלין קודם שקיעת החמה
עתה נדון אם יש לחוש לחלוץ התפלין אחר שקיעת החמה ע"ד הסוד, הנה כתב מהרח"ו בשער הכוונות (דרושי תפילת המנחה דרוש ב') והיה נזהר מאד לא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה ותיכף היה מסירם מעל ראשו והיה חושש בדבר זה. ע"כ. והובא בברכי יוסף (סי' י"ח סק"א, ובסי' ל' סק"ב). ובשע"ת (סי' ל' סק"ו), ומשנ"ב (סי' ל' ס"ק ט"ו).
ולכאורה משמע שהקפיד גם שלא יהיו התפלין עליו אחר שקיעת החמה, וכך משמע מדברי הברכ"י שהביא מנהג זה כאן כלפי דברי השכנה"ג, ויש להבין דכיון דקי"ל לילה זמן תפלין ורק מדרבנן גזרו שלא להניח מחשש שמא ישן בהם, א"כ קשה לומר שבדבר שיש בו מצוה מן התורה יהיה עיכוב לקיימו מדרך הסוד, ובשלמא מה שנזהר להסיר הטלית ניחא כיון דלילה לאו זמן ציצית, אך בתפלין צ"ב. ועוד מי לנו גדול יותר מרב אשי שלא חלצן בשקיעת החמה, משום דהלכה ואין מורין כן.
ולכאורה נראה שהאר"י אזיל בשיטת מ"ד דלילה לאו זמן תפלין, ומש"ה הקפיד בזה, וכן משמע מלשון שער הכונות דרושי תפלין דרוש ה' ודרוש ז' עיי"ש, [אך אינו מוכרח כי יש לומר שכל מש"כ שם הוא לבתר דתקנו חכמים שלא להניח תפלין בלילה, דומיא דיו"ט שני של ר"ה שיש לו ענין עצמי עפ"י סוד אחר שתקנוהו חכמים], ואם נאמר כך א"כ למאי דקי"ל דלילה זמן תפלין אין לחוש בדבר אף מדרך הסוד, וזו באמת שיטת הרמ"ע מפאנו בספר יונת אלם פצ"ז שאף מדרך הסוד לילה זמן תפלין הלכה ואין מורין כן, וכמו שחיזק בתשובותיו שאין לחולצם עד אחר ערבית. וראה גם בספר מערכת האלוקות המיוחס לרבינו פרץ (פ"ט) שמבואר דבין ציצית בין תפלין אין צריך להסירם אם היו עליו מבעוד יום.
ואולי יש לומר דאף להאר"י עיקר הקפידא משום הטלית היא, ומה שחלץ התפלין היינו משום שיש להסיר התפלין קודם הטלית כמש"כ בשער הכוונות דרושי תפילין דרוש ה וז"ל: דע כי צריך להתפלל כל התפילה אחר שתניח תפילין ואחר שתגמור עלינו לשבח ועל כן נקוה לך אז תסיר בתחילה תש"י מיושב כדרך שהנחת אותו מיושב כנז' ואח"כ תסיר תש"ר מעומ' ואח"כ תסיר הטלית כי כמו שהנחת הטלית קודם התפילה כך יהיה הטלית בראשך עד אחר שתסיר התפילין וצריך לחלוץ תפילין ש"י מיושב עכ"פ. ע"כ.
ומכל מקום הרי אף לגבי טלית המנהג פשוט להשאר עם הטלית אחר צאת הכוכבים, ולא דקדקו לפשטו, וכל שכן לגבי תפלין שיש לומר אף בד' האר"י ז"ל שאין קפידא במה שמונח עליו אחר שקיעת החמה, שיש לקיים המנהג.
העולה מכל האמור:
מנהג תימן שאין חולצין התפלין שהניחו במנחת התענית עד קריאת שמע דערבית, נכון גם למתפללים ערבית בצאת הכוכבים, ודבר זה מקויים בין מכח המנהג שנהגו שלא לחלוץ אף אחר צאת הכוכבים, בין מכח דברי הפוסקים שיש מצוה להניחם בק"ש אף בלילה, ואין סתירה לזה מדברי המג"א ורבינו השתילי זיתים שכתבו שלא להניח בפני רבים, שדבריהם אמורים באחד שמניח בפני רבים, ולא באופן שכל הקהל נוהג כן, כמשנ"ת. והמב"ה יאיר עינינו במאור תורתו.
כתיבת תגובה