היום רבותי, כשבראש שמחתנו, ספרי התורה – תורתנו הקדושה, כשאנחנו מכונסים כאן, קהל קדוש, אבות ובנים, שבתוכנו רבנים הרב זכריה תנעמי שיחיה, אלה שמרביצים תורה ברבים, כבוד כותב ספר התורה הרב נתנאל אלשייך, כבוד רבי משה עואמי שפתח במעמד הזה.
אנחנו עומדים בפרשת השבוע "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה",[1] כמו[2] שיאמר הכתוב זאת חוקת הפרה –[3] חקת התורה. בא התרגום ומתרגם 'דא גזרת אוריתא', מדוע עזב את סיפור הפרה וכלל אותה בכל התורה?
בא ללמדנו שאחד ההבדלים בטעמה שאין אנחנו מבינים אותה, כך לגבי כל התורה . כי האמונה האמתית והצרופה, להאמין בדבר ה', מבלי לחפש ולדרוש ולתור ולחקור. זה הייסוד של כל התורה וכל יהודי ישראלי שכן הוא מאמין בתורה, להאמין בכל מה שכתוב בתורה אף אם לא ידע טעמו ונימוקו. משום כך, כתבה התורה 'דא גזרת אוריתא', גזירה היא – כל התורה כולה גזירה היא.
יש בדברי חכמי המוסר, כשבא אדם רוצה לעשות מצווה בא יצר הרע אומר לו 'למה לך להטריח עצמך, למה תתעייף, חבל אתה מתעייף, תבטל זמנך, לך תטייל'. אז לפעמים הוא מתפתה. אבל כשהוא מתאמץ לקיים המצווה, יזהר ויישמר, שלא יבוא יצר הרע מסביבו מאחרי,[4] כי הוא מסתובב עמו, עכשיו תתפאר שעשית מצווה. לא להתפאר. חכמה לקיים המצוות ככה, גזירה מאת ה' לקבל ולקיים דברו. וכשמקבלים את התורה כגזירה, אין שום שאלות. זה היא האמונה. עד כדי כך שצריך להאמין לקיים התורה בלא תקוות שום שכר.
מספרים על הגאון מווילנא, הגר"א, כשלא היה לו אתרוג לחג הסוכות, סיפרו לו שיש אתרוג וכמה עולה וקנה אותו עשיר אחד מאירופה. שלחו יביאו לרב את האתרוג, [צדיק] יסוד עולם הגאון מווילנא, הגיעו לעשיר הזה, "הרב הגאון מווילנא הוא רוצה תמכור לו האתרוג הזה ובלבד שיעשה את המצווה כמו כל ישראל", אמר להם – "אם הוא יסכים לתת חלקו בעולם הבא בשבילי אני אתן לו האתרוג הזה". שאלו את הגאון מווילנא, אמר להם, "תביאו לי אתרוג לקיים מצוות ה' ואני אקיים המצווה מבלי העולם הבא", בכוונה לשם שמיים. כאשר האדם זוכה להיות מאמין באמונה שלימה זהו בניינו של כל עם ישראל.
כאשר קראנו שבת שעברה, יש רמז בפסוק, אומר, "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיי אֱלֹהֵיכֶם",[5] כשהאדם בא ללמוד משהו, דבר, והוא לא מאמין, והוא אומר אני רוצה שתמחישו לי את זה, תנו לי לבחון את זה. הוא מקיים כבר את הנושא "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיי אֱלֹהֵיכם".
האמונה צריכה להיות "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת",[6] כמו הלילה, רואה חושך. לקבל אמונת התורה בלי שום שאלות, בלי לתור ולחקור. ולמדו חכמי הזהר – "ואמונתך בלילות" יש שתי לילות שמסמלים אמונת ישראל, ליל פסח 'מיכלא דמהימנותא' – מצה. ליל סוכות 'צילא דמהמנותא' – סוכה. כשאתה יושב תחת הסוכה סימן שאתה מאמין, אכלת מצה כנראה הקב"ה [אמר] נאכל מצה, זה גם מאמינים, זאת בלי שאלות. זה היא ואמונתך בלילות. צריך להיות אמונתנו שלימה ותמה בלי שום פקפוק.
כאשר אנחנו רואים תורתנו הקדושה שעומדת לפנינו – ספרי התורה. התורה שמרה עלינו בגלויות יותר מששמרנו עליה.
הקב"ה אומר, "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה"[7] אמר הקב"ה לירמיה תאמר לישראל למרות שהם יוצאים בגלות, ושם אין קיום מצוות ואין תורה, כשתחזרו לארץ ישראל, לא יהיו בעיניהם כחדשים. לכן שימו לכם תמרורים, כמו שאנחנו עושים תמרור להכיר הדרך שלא נטעה, לחזור. שמו להם תמרורים – בתפילתנו בכמיהתנו, בברכת המזון שלנו, בשלוש תפילות בכל יום, אנחנו מזכירים ציון וירושלים. אלה התמרורים שתמררנו תמיד בהם. כשחזרנו לארץ ישראל אנחנו לא [נראה כיוונה] מה זה ציון ומה זה ירושלים. אנחנו זכרנו אותם כל הזמן. היינו אומרים נגיע לירושלים למעוז ציון אפילו נמות. ובכן רבותי אלה הם התמרורים אשר הביאו אותנו לארץ ישראל. כאן מקום קיומה של התורה וקיומם של המצוות.
עד כדי כך רבותי,
תורתנו הקדושה צריך להאמין בה מפני שיש בה כל אות ואות שבה, יש בה עולמות שלמים.
נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע[8].
כתוב בילקוט שמעוני אם ידעו ישראל לפרש אותיותיה של התורה היו יכולים לברוא עולמות.
תורתנו הקדושה אין כמוה בכל התורות. אומות העולם יצרו להם תורות. יצרו להם ניבים יצרו להם ציבור. התאספו אנשי האצולה והמנהיגים והתחילו לברוא להם עולמות, לסדר אות כזאת ואות כזאת, זה סימן וזה סימן, נבטא אותה כך וכך וזה יהיה דיבור, יצרו להם חוקים, הם נימוסים – חוקים, כתבו להם. תורתם של אומות העולם נקראת הסכמית. הסכימו עליה גדוליהם. אבל תורתנו הקדושה לא הסכמית, נתנה מפי המחוקק העליון גם אם לא נסכים. גם אם לא רצינו אמר הקב"ה אני כופה עליכם הר כגיגית, לקבל את התורה, אם לא “שם תהא קבורתם". מפני שתורתנו הקדושה אמיתית, [בסוד אש לבנה], אש שחורה כתובה על גבי אש לבנה. לפני הבריאה תורתנו הקדושה אותיותיה אסורות, דהיינו שמות הקודש, וכך כותב הרמב"ם[9] כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. יכולים לצרף אות עם אות, מי שהוא בקי. וכך אמרו חכמינו בתלמוד, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמיים וארץ. כשברא הקב"ה את הבריאה היה מסתכל בתורה ובורא העולם. וכך יש רמז כי ביה השם, יו"ד ו-ה"א, צר העולמים – יצר העולמים, כי ביה ה' צור העולמים, כך תורתנו הקדושה. משום כך יכולים להבין את ההלכות. ספר תורה שנכתב וחסר בו אות – אתה משנה העולם. אין לי תורה אם יחסר וי"ו. אתה קורא "אֹתם" חסר [אות ו] והנה אתה דורש אותה – אתם, ולפעמים יש אותם עם ו', אולי יש, ובכן האם זה פוסל הרי יש אתם בלי ויש אוֹתם עם ו', למה אסור? זאת מראה לנו שכל אות ואות ספורה ומנויה, לפי המחוקק העליון ריבונו של עולם.
לכן רבותיי (נאמר גם), ולא על חינם אמרו חכמים מי שאין ביכולתו לעסוק בתורה ואיננו מבין כלום, אפילו למד כל היום, פסוק "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע".[10] וחוזר על הפסוק הזה כל יום "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע", מעלה עליו שהוא עוסק בתורה.[כי] כפי ראות עינינו, לפי מחשבתנו הדלה, ואחות לוטן תמנע? מה אנחנו? תעסוק בתורה![11] [אלא] כל אות ואות ספורה ומנויה לפני הקב"ה.
פתחו רבותי בפרק חלק, ביאור הרמב"ם על המשניות סנהדרין, שמה מביא שלוש עשרה עיקרי התורה. היסוד השמיני והיסוד השביעי, הוא מדבר שם איך תורה מן השמיים. לצערנו הגענו עם תום, (כי השמיים) שלימות האמונה – מתימן באנו לכאן. אבל ישנם כבר מפקפקים שפוקפקו על ידי מסיתים ומדיחים אשר [השתבשה] היהדות והתורה מקרבם, ברצונם או שלא ברצונם. ואסור לנו להתפתות רבותיי. באו לכאן אנשים, הנה יש שמתפתים "התורה היסטוריה". מי שאומר שהתורה היסטוריה סיפורים ככל הסיפורים בעולם – טעה טעות גסה ביסודות התורה.
הרמב"ם כותב תורתנו תורה מן השמיים, לא יצרנו אותה, לא הסכמנו עליה כמו שאר אומות, לא חיברנו נימים, ולא כפינו הדיבורים, [אלא] נתנה כולה מפי עליון עם כל אות ואות שבה. וכך הוא כותב, ביסוד השמיני, תפתחו גם הסיפורים שבתורתנו הקדושה כולם חצובים גחלי אש שלהבת י-ה, כולם יש בהם סודות עמוקים וצפונים. ועד כדי כך הוא מתאר, תפתחו, אני מדבר, תפתחו פירושו של הרמב"ם על המשנה סנהדרין, הוא כותב, ועד כדי כך הוא מתאר, אין הבדל ואין הפרש בין פסוק "אנכי ה' אלוקיך" ובין "ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו "אין הבדל בין פסוק "ובני חם כוש ומצרים" ובין פסוק "שמע ישראל". מי שירצה [יקרא] כתבו של הרמב"ם. כולם גם הסיפורים הללו – קדושה, כל אות ואות שבהם [נוסרה][12] מתחת כסא כבודו של הקב"ה מאש שחורה שהיתה על גבי אש לבנה.
חכמי הרמז אומרים, מדבר על עיסה, לשים קמח ומפרישים ממנו חלה. אבל [למה] נקט הפסוק לשון ערישה, ערישה זה ששוכבים עליה – "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל", ערישה ששוכבים על מיטה. התורה רומזת כאן […].[13]
מצילים ספרי הקודש מצילים הנפשות. וספר תורה מה נעשה ממנו? אומרים[14] – ספר תורה אם כבר נטשטשו כל אותיותיו – ישרף במקומו. אבל אם עדיין יש שמונים וחמש אותיות קיימות בו, אמנם לא שנטשטש כולו, כפרשת ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה’, שני פסוק [הוא] אומר, ובנוחה יאמר שובה ה', אז מציל את הספר תורה בשביל השמונים וחמש אותיות אלה. וכך אם יהודי הלך[15] ועדיין הוא מאמין בארון ה', בספר התורה, הוא מאמין שכן הקב"ה הוא מה שמשגיח על עם ישראל אףעלפי שהוא עבריין – נציל, נקרע בשבילו, נקרע בגדינו בשבילו שהלך, למה, הייתה לו האפשרות שיחזור ליהדותו, כדי שתעלה לו ארוכה, איך? מעלה אני לו האמונה הזאת. שאלו, אם לא נשאר ספר התורה לגמרי, לא מבין, לא מה זה קומה ה' ולא שובה ה’ ולא ארון ה', אם נשאר מספר התורה הזה עוד אזכרה אחת יו"ד, וה"א, ווי"ו, וה"א – מצילים הספר מפני שם הויה. והיהודי הזה, אם עדיין בקרבו הוא מאמין בשם ברוך הוא, נקרע בשבילו, מפני שאם הוא מאמין, עדיין הוא מאמין בשם שמיים, ביום מן הימים יעלה ארוכה ויחזור.
לכן רבותי, עם ישראל קשור בעבותות אהבה בספר התורה. ספר התורה שאנחנו מלווים אותו – הוא מלווה אותנו. שמר עלינו בגלותנו, שמר עלינו מפני אומות העולם כולם, ועלינו כיום לא רק לשמוח בספר תורה, לא רק לנשק ספר התורה, אלא חוץ מנישוק לנשק, וחוץ משמחה לשמוח בספר התורה, [עלינו] לקיים מה שכתוב בו, רבותיי.
ממשילים משל למה הדבר דומה[16] לחולה שהלך לרופא, יש לו מחלה, אומר לו קח, נתן לו פתקאות, תרופות, רשם לו מה זה ומה זה, מה הוא [החולה] עשה? הלך, כל יום הוא [שולף] לתוך המים את הפתק הזה ושותה אחד, חזר כבר חולה יותר גרוע ממה שהיה. הלך לרופא אמר לו מה עשית? אמר הייתי מקיים, אמר לו […] תעשה מה שכתוב בהם, תקח אותם, קח תרופות מהבית מרקחת, מה אתה שתית? דיו אכלת? וכך, לא רק לנשק ספר התורה, אלא לקחת ספר תורה לראות מה שכתוב בו ולקיים המצוות שבו.
לכן רבותיי, תפילתנו
זכה לפני שוכן מרומים, שאלה שהכניסו ספר התורה הזה הערב, יהי רצון שזכות
התורה תחופף עליהם, זכות התורה תגן עליהם,
זכות התורה שבאנו לשמוח איתה הערב תגן עליכם,
זכות התורה תציל כל עם ישראל, וצרתי כל צורריהם למיניהם. ובזכות עסק התורה וההגיון
בה, ייסכר פיהם של כל המקטרגים על עם ישראל, בעליונים ובתחתונים אמן.
[1] במדבר יט.
[2] צ"ל במקום.
[3] צ"ל אמר.
[4] כלומר לאחר מעשה.
[5] דברים א.
[6] תהלים צב.
[7] ירמיהו לא כ.
[8] משלי ה ו.
[9] במנורת המאור פרק לג הביא זאת בשם המקובלים.
[10] בראשית לו כב.
[11] כלומר, לפי מחשבתינו היינו אומרים שאין בזה לימוד ועסק התורה בחזרה על פסוק זה בלבד.
[12] או נוצרה.
[13] עיין הכתב והקבלה, במדבר ט”ו, כ’ “ראשית עריסותיכם" שם מבאר את הקשר בן עריסה של חלה לערישה של המיטה.
[14] גמרא שבת קטו ב.
[15] כלומר נפטר. מדמה העומד ליד אדם בשעת יציאת הנשמה שצריך לקרוע עליו, להצלת ספר תורה שנשרף. ס"ת שנשרף מצילים רק אם יש פ"ה אותיות כנגד פרשת ויהי בנסע הארון, קומה ה', שובה ה'. כך נקרע רק על אדם שהייתה לו אמונה בסיסית על ארון ה', מציאות ה' וכדו'. או לחילופין אם הייתה בס"ת רק אזכרה אחת גם נציל, וכך נקרע על אדם שיש בו רק אמונה בסיסית בה'. אבל אם כל הס"ת נטשטשו אותיותיו לא נציל, וכך לא נקרע על אדם שכולו רשע ללא אמונה.
[16] בשם המגיד מדובנא על חולה שרק קרא את המרשמים מבלי לבצע אותם.
כתיבת תגובה