במלאת 20 שנה לפטירת הרה"ג יוסף צובירי זצ"ל אנו מעלים דרשה של הרב זצ"ל משנת תשמ"ג (1983) מתוך טקס חתימה על מגילת "אבן היסוד" שהתקיים ב-א' דראש חודש אלול התשמ"ג, בבית הכנסת שבות עם ברחוב הרצוג 17 חולון. הטקס נערך כמובן לפני בניית בית הכנסת במבנהו הנוכחי.
בקובץ ניתן לשמוע את מר יחיאל שבח ז"ל, מקים בית הכנסת, מקדם בברכה את הרב צובירי זצ"ל ומיד לאחר מכן דרשת הרב.
התמונה המצורפת היא מאירוע אחר שהתקיים ב-ל"ג בעומר בשנת התש"ן (כבר עמד בית הכנסת במבנהו הנוכחי).
התמונה וקובץ השמע באדיבות הרב אלחנן שבח הי"ו.
מארי יוסף צובירי, דרשה ב"שבות עם" – חולון, ר"ח אלול התשמ"ג
כבוד רב המקום הרב הגאון יחיאל תם שליט"א. רבנים נכבדים ישנם בתוכינו, עסקני ציבור, ציבור מתפללי בית הכנסת, ידידי היקר מר יחיאל שבח שיחיה, הנני רוצה להתחיל בשבח מעשיו, לא רק היום. אבל יש להעלות זיכרונות, זכיתי אז שהייתה אבן הפינה של הבניין הזה, זה היה ביום שלישי כ"ח בכסלו שנת תשט"ז. הייתה קהילה [=כלומר התקהלות] מסועפת באו רבנים אפילו מירושלים, הרב חיים עראקי היה עוד בחיים, זיכרונו לברכה. היה הנאום הראשון "מדוע יהיה לתימנים בית כנסת מיוחדת [או/ולא] להתמזג". זאת אומרת למה לא להתערב בין הספרדים או האשכנזים. אבל אף פעם לא יאמרו יתערבו הספרדים ויימשכו אחרי התימנים או ההפך […] לא! אף פעם!. אני קמתי ואמרתי “ריבותיי, שמענו. ואין ביד שום אדם למזג או להתמזג לא לענייני הנוהגים שבהלכה תפילה וענייני תפילות. אי אפשר למזג את זה מכיוון שהחילוקים האלה חילוקי הדעות והמנהגים נהגו מאז ומקדם". גם יש הבדלים בין תלמוד ירושלמי והבבלי ומנהגיו, ויש הבדלים בין הגאונים בבבל דהיינו בין ישיבה לישיבה, חילוקי מנהגים. מאז מקדם. אמרתי "ביד שום אדם להתמזג בתלבושת, להתמזג באוכל אולי, מתמזגים בכל דבר. אבל לעזוב מסורות!? לא שהאשכנזים יעזבו ולא אנחנו. חייבים להחזיק באותה המסורת כל עדה ועדה שאתם בגלות עד שיבוא משיח צדק, הוא ייתן לנו את ההוראות באיזה צורה יבנו בית אשר יכיל את כולנו. בית מקדש, אני יודע מה שיהיה אז!? עד שיבוא משיח צדקנו. אבל עכשיו חייבים ללכת כל עדה ועדה". זה מה שאמרתי אז.
ריבותי, מחשבה טובה כאן ישנה, להרחיב בית הכנסת להגדיל אותה. הדבר הוא כהמשך ממש. אני ראיתי עכשיו מגילת היסוד כהמשכה של הראשונה. אשריהם הראשונים שהכינו ההכנה הזאת, ואלה שבאים עכשיו להוסיף, הם מוסיפים על סמך מה שהכינו לפניהם. נקרא לעצמנו אנחנו היום "ננסים". ענקים עושים לבד. אבל אלמלא (הננס) [הענק], לא הגיע (הענק) [הננס] למה שהגיע. הוא חושב שכבר הוא עושה, ההכנה כבר הייתה. לכן ריבותי, צריך לבוא לקראתם ולעזרתם של כל היוזמים להרחיב את המקום. להרחיב בית הכנסת. ידוע לכולנו מה זה חשיבותו של בית כנסת במקום ובפרט כאשר הוא בנוי ומשוכלל מסוג השכלול היפה לפאר את בית א-לוהינו ולרוממו.
יש במסכת מגילה (כז, א) "ואת כל בית גדול שרף", רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי, חד אמר איזה בית גדול, בית שמגדלים בו תורה. וחד אמר, בית שמגדלים בו תפילה. אצלנו רבותי בית הכנסת משמש לשני דברים, מגדלים בו תורה ומגדלים בו תפילה. שעליו שתי הקדושות, קדושת בית המדרש שהיא למעלה מבית הכנסת, וקדושתו הוא.
ובכן מי שיזכה להרים אצבע לתת יד כדי להעמיד את הבניינים של בתי כנסת לא רק במקום הזה אלא בכל מקום שיהיה, הרי זה מהווה ממש כמו בניין בית המקדש. המפרשים אומרים על הפסוק "ואהי להם בית מקדש מעט (בגויים) [בארצות] אשר נפוצו שם" (יחזקאל יא, טז). בית הכנסת שנבנה בחוץ לארץ הוא שנקרא מקדש מעט. אבל בארץ ישראל זהו בניין יציב וקיים. גם בזמן הבית, בזמן שהיה בניין בית המקדש, היו גם בתי כנסיות. ולכן (מהווה) בית כנסת בארץ ישראל הוא יציב וקיים לנצח, לדורות עולם. מי שיזכה לתת עזרה כספית איש איש אשר ידבנו ליבו ולמעלה מיכולתו, ואני מאמין באמונה שלמה שהאלה שנעשו נחשונים לקפוץ בים עם כל היוקר היום, הקדוש ברוך הוא יהיה בעזרם, מפני שהנחשונים שקפצו לים קפצו מתוך מסירות נפש ומתוך אמונה, נעשה יבשה. קודם התחילו. ישנו פסוק "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", ויש פחדנים "ויבואו בני ישראל ביבשה בתוך הים". בפסוק שאחריו. אלה הנחשונים נכנסו למים, נבקע, אחרונים, [כל אחד שישב, מה שירצו].
לכן, רבותי, צריך לבוא לעזרתם. וידוע לנו כי בית כנסת אשר יהווה את המקום בניין מפואר לא רק לדויי עינינו, לומדים, שומעים להשם, נותנים תרומה למקום. וידוע לנו מדברי חכמינו, אותו רשע, בלעם הרשע, לא רצה שיהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות בישראל, באה החכה סובבה את לשונו (ע"פ תחילת מסכת עבודה זרה) שיאמר "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כד, ה) בתי מדרשות ובתי כנסיות. כנחלים נטיו, מדמה אותם, לשון חכמינו במדרש, מדמה אותם לנחלים, כמו שהנחלים הללו האדם בא מלא רבב מלא כתמים מלא לכלוך ונכנס לנחל לתוך המים והנה הוא עולה טהור נקי, כך אדם בא מבחוץ מלא חובות מלא תככים, מחשבות רעות, נכנס לבית הכנסת מלא חובות אבל הוא יוצא מלא זכויות. מפני שהוא נכנס למקום שיש השראת שכינה, מקום שמחוננים דעתם שם. מקום שאפילו אם יש חילוקי דעות ביני ובין חברי, כמה שיהיו חילוקי דעות, המקום המאחד את כולנו הוא בית הכנסת, הוא גורם חשוב בהיותו מקום מוכן לכך, שיש בו שם שמיים נבנה, שם השמיים טבוע בו, אז ממש כמו שחל שם שמיים אפילו על עצים ואבנים, יש הכשרה, שכן אפילו חילוקי דעות [שיש ביני ובין חברי, אם] נכנס לבית הכנסת – כבר אנחנו משלימים, אז יוצאים מלאי זכויות.
לכן רבותי לא אאריך בדברים ולא ארבה בדברי אגדה, אני רק רוצה לומר, התחלתם, הערב הזה שגמרתם בחודש הרחמים, כניסת אלול לשער הרחמים ובמיוחד בחודש אלול המקודש בעמנו לבקשת רחמים. מאמין אני באמונה שלמה שכשם שהתחלתם בבניין, כך אתם תמשיכו ברוב פאר ותפארה, תוך הצלחה מרובה בעזרת שמיים ובעזרת הציבור. "אין ציבור עני", כאשר הביאו תרומה למשכן, העשירים הגדולים אמרו נשלים מה שיביאו, הביאו המון העם יותר מהעשירים. גמרו ועשו הכל. ולכן נחסרו, נכתבו "הנשאים" ביו"ד חסר. אין יותר מהמון עמנו, המון העם. עמך, הם כשהם נדרשים – מביאים. וכאשר הם מביאים ובהמוניהם, פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול. ואני רוצה לומר, אין שום אדם כיום שאין באפשרותו לעזור, כך אני חושב. והראיה שגם הזקן, גם הסב, גם התשוש כח, אני רואה אותם עומדים ליד הבנקים, מכניסים כספים, ברוך השם, לא חסר לנו כספים. לא חסר לשום אדם. אם משקיעים בדבר כזה, הרי זה אוצר את כספו במקום שאין היד שולטת בו, זה הוא לנצח נצחים, או בבניין בתי כנסיות ובתי מדרשות או בסיפוק לצרכים של לומדי ישיבה חובשי בית המדרש.
לכן יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים, שייתן בלב כל אחד ואחד מאיתנו, וגם בליבנו אנחנו, קצת להזיז מן אותם [=מאותם] הכספים המתאספים, לתת, להשקיע בעצמנו, זהו זכות גדולה לדורות עולם.
כן יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים, שנראה את הבית הזה בנוי ומשוכלל ועומד על תילו אמן!
כתיבת תגובה