1
ספטמבר
חיים יהודיים
שיחת השבוע 1079 – כל המדורים ברצף
'
יום חמישי, שלוש בלילה, הכותל המערבי. אם נזדמנתם למקום, לא תוכלו להתעלם מקולות הבכי הנשמעים למרחוק. בכי חזק מעומק הלב. אם תתקרבו למקור הבכי, בקשת וילסון שבמנהרת הכותל, תגלו המון רב עומד ובוכה: יותר משבע-מאות איש, מבני עדת תימן, אומרים 'סליחות' במקום, בבכי ובתחנונים.
המראה חוזר ונשנה שנה בשנה, מאז שוחרר הכותל בשנת תשכ"ז, בכל יום חמישי בחודש אלול. היוזמה התחילה ממניין מצומצם וכיום היא מקיפה המונים, מטף ועד זקן, המדידים שינה מעיניהם ונוהרים לשריד בית-המקדש מכל קצות הארץ. רמקולים מעבירים את אמירת הסליחות, וחזנים ידועי-שם יורדים לפני התיבה, לצד בחורים צעירים.
מורה מירושלים
הם עומדים שם, בידיהם ספרי הסליחות התימניים, 'אשמורות', וזועקים בבכי מר: "ה' ה' א-ל רחום וחנון…" וקול השופרות מהדהד ברקע. בסיום הסליחות, לפני הנץ החמה, הם מתעטפים בטלית, מניחים תפילין, וביראת קודש מתחילים את התפילה בנחת ובקול רם.
את המניין הענק הזה מארגן הרב אריה סיאני, מורה בתלמוד-תורה בירושלים, שמקדם כל אחד ואחד מהבאים בברכת שלום עליכם ובכיסא לשבת. מי שאין ספר סליחות בידו, הוא מביא לו אחת ממאות ה'אשמורות' שהוציא במיוחד לערב הזה.
שמירת המסורת
הרב סיאני ממשיך מסורת שהתחיל אביו המנוח, הרב שלמה סיאני. "באותן שנים", הוא מספר, "חשו רבני וזקני תימן שהדור הצעיר מאבד את דרך האבות. עולם הישיבות טרם התפתח, מוסדות תימניים לא היו קיימים כלל, והייתה הידרדרות רוחנית גדולה. הוחלט לארגן מניין סליחות בכותל, על-פי נוסח בני תימן, ביום חמישי בלילה. באותם ימים ההגעה לכותל לא הייתה פשוטה, ואבא ארגן הסעות ומימן אותן. לאחר התפילה היה מחלק עוגות ועוגיות, ומשלם לכל מי שהגיע במונית את דמי הנסיעה.
"הדור הצעיר אכן בא, ואבא עודד בחורים צעירים לעבור לפני התיבה וללמוד את הנעימות. כך שימר את הנוסח, המנהגים והמסורת. כמה מאותם צעירים הם כיום בעלי-תפילה מבוקשים בקהילות תימן בעולם. עכשיו כבר מגיעים בניהם של אותם צעירים".
גיש וזאלבייה
אחרי הסליחות והתפילה נהנים הבאים מכוס 'גיש', קפה תימני שמפיקים מקליפות של פולי הקפה, ומ'זאלבייה', לביבה תימנית. הרב סיאני אינו משנה ממסורת אביו, וכפי שהוא דואג שאשתו תכין את הכיבוד, כך כל מי שמגיש קבלה של מונית מקבל מיד את תמורתה. את המימון הוא משיג בעמל רב מנדיבי-לב.
למניין הייחודי השפעה רבה, אומר הרב סיאני ומספר: "פעם אחת נקלעתי להלוויה בכפר-סבא. ניגש אליי אדם בעל חזות של שומר מצוות, חיבק אותי ואמר: 'בזכותך כל הרחוב הזה התקרב לדת'. התפלאתי, שכן אינני גר במקום ואיני מכיר את תושביו. האיש סיפר, שנקלע לילה אחד לכותל המערבי, ופתאום שמע קול שופרות מהדהדים ברקע ועמם קריאת י"ג מידות. כשהתקרב וראה את מאות המתפללים, חש זעזוע בליבו. הוא סיפר על כך לחבריו בשכונה, ובשבוע שלאחר מכן הצטרפו אליו לנסיעה לכותל. כך התחילו גם החברים לחזור לשורשים". בזכות הסליחות.
כתיבת תגובה