9
פברואר
| מוקדש לע"נ רבותינו מרן הגר"ש קורח ומרן הגר"ע בסיס זיע"א |
| פרק י"חב' – יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה – כאן תיבת יִתְרוֹ בטעם מפריד, ובהמשך הפרק בטעם מוליך יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה (פסוקים ה ויב).ה' – וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד.וכן בהמשך הפרשה לֶאֱכׇל־לֶ֛חֶם (פסוק יב) בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ מִמַּ֔֡עַל (כ ב) פֶּן־נָמֽוּת (שם טז). חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם – תיבת חֹנֶה מלרע, ומשום כך אין דגש באות שי"ן בתיבת שָׁם.ח' – מְצָאָ֣תַם – ההטעמה באות אל"ף. וכעין זה בפרשת ויצא (בראשית לא לב) גְּנָבָֽתַם.י"א – זָד֖וּ – קריאתה מלרע.ט"ז – וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י – יבחין בקריאתו בין מבטא האות טי"ת למבטא האות תי"ו ולא יבלע אחת מן האותיות.ובעדות אחרות שאינם מקפידים להבחין בין האותיות האלו נהפך להם בקריאתם השווא שבאות טי"ת לשווא נע, וטועים לדמותו למה שהם נוהגים בכל תיבת שבאו בה שתי תיבות דומות שהם מניעים השווא שבאות הראשונה כמו הִנְנִי שָׁרְרֵךְ וכדומה, וכאן ודאי שלא נחשב לשתי אותיות זהות. וכן יש כגון זה בתיבת נִכְחוֹ (לעיל יד ב) שיש מהם שמניעים השווא באות כא"ף.פרק י"טט"ז –וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י – הוא"ו בתיבת וַיְהִי בלא געיא, ובהמשך הפרק וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר (פסוק יט) בגעיא.והכלל בזה כי כאשר תבוא תיבת וַיְהִי בטעם מוליך לא תנוקד בגעיא ובטעם מעמיד או מפריד תנוקד בגעיא. כ"ב – פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם – כאן תיבת יִפְרֹץ הרי"ש בחולם, ולקמן (פסוק כד) יִפְרָץ בקמץ קטן. והטעם בזה כי ישנם שתי צורות הגייה, הברה פתוחה והברה סגורה. הברה פתוחה היינו תנועה שאין אחריה שווא נח או דגש חזק כגון תיבת מָה ואין הה"א יוצאת במבטא. והברה סגורה כגון תיבת גָּד וכדומה שהדל"ת יוצאת במבטא כמו בשווא נח וכן אם יבוא דגש חזק אחרי האות המנוקדת נקראת הברה סגורה כגון שַׁבָּת.הכלל הוא שכל תנועה גדולה שלא בא בה טעם מטעמי המקרא דינה להיות הברה פתוחה. וכל תנועה קטנה שאין בה טעם דינה להיות הברה סגורה. וכאשר יבוא בהם טעם מתהפך הכלל שתנועה גדולה דינה בהברה סגורה ותנועה קטנה דינה בהברה פתוחה.ולכן כאשר באה תיבת יִפְרֹץ שלא במקף אלא תיבה בפני עצמה ויש בה טעם אזי מנוקדת בחולם (תנועה גדולה) לפי הכלל הנזכר שבתנועה גדולה שיש בה טעם דינה להיות הברה סגורה. אך כאשר באה תיבת יִפְרָץ בתיבה מוקפת (שתי תיבות המחוברות במקף) דינה כתיבה אחת לא ייתכן לנקד את הרי"ש בחולם כי לא תבוא תנועה גדולה שאין בה טעם בהברה סגורה אלא בהברה פתוחה, ולכן הוצרכו לשנות הניקוד לקמץ קטן שהוא תנועה קטנה שהיא באה בהברה סגורה כאשר לא בא בה טעם.כ"ג – הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ – תיבת הַעֵדֹתָה מלעיל והבי"ת בתיבת בָּנוּ בדגש חזק. ובהמשך הפרשה מצאנו דגש חזק מפני המקף תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ (כ כא) תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י (ה כב).פרק כ'א' – אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ – ייזהר לא לאבד בקריאתו את האות ה"א.ב' – לַאֲלָפִ֑֔ים – כאן תיבת לַאֲלָפִים הלמ"ד בפתח, ובפרשת כי תשא (לקמן לד ז) לָאֲלָפִ֔ים הלמ"ד בקמץ. |
כתיבת תגובה