"למנצח שיר מזמור מי יגור באהליך מי ישכון ……הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו", במזמור זה שמספידים צדיקים, הספיד הרב שלמה מזרחי את מורי יהודה קרוה ז"ל למרות שאין נוהגים להספיד במוצאי שבת יום טוב של פסח. המנגינה של המזמור הזכירה מנגינה תימנית, שג'דארית של הרב זכריה יצחק (אביו של הרב אמנון יצחק), זו מנגינה של הלווים בבית המקדש כאשר בני ישראל עלו לרגל, מנגינה זו, נשתמרה אצל יהודי תימן מדורי דורות, מאז בית ראשון ועד היום.
אומרים, שכאשר אדם נפטר, נוהרים חברים, אנשים, ומשפחה לבית הנפטר, ממתינים לבואו על מנת ללוות אותו ביומו האחרון ובינתיים, מספרים איש לרעהו אודותיו, מעלותיו ומידותיו הטובות, וכל סיפור המספר על מידה טובה אודות הנפטר, יוצר בשמיים מלאך. משנודע לי על פטירתו של הדוד יהודה קרווה, הסתובבתי בין האנשים שהגיעו ללוויה לשמוע סיפורים אודותיו ואני שומע פה קבוצה קטנה מתלחשת ושם קבוצה שנייה מספרת ועוד קבוצה מדברת כולם אודות יהודה, שהיה אדם, נעים הליכות, נח לבריות ומכניס אורחים. אחד מאנשי כפר קובייבה לוקח אותי לגינה של יהודה, "אתה רואה את עץ הקאת הזה?!" הוא אומר, העץ הזה תמיד מלא בעלי קאת משובחים ואתה יודע למה?, כי כל אחד שעבר ליד עץ הקאת וקטף לעצמו "רובטה" של קאת, יהודה לא כעס, אדרבה, "קח, קח" הוא אמר העץ לא שלי הוא של הקב"ה. שני מראה לי את בית הכנסת המפואר שהקים לצעירים .jpg)
להחזירם למסורת. הרב מזרחי מספר שיהודה המנוח, באחד הביקורים שלו באמריקה, קם לקרוא בספר תורה, מברך, בטעם וניגון תימני, אחד המתפללים, תימני שירד לאמריקה והתעשר, כאשר שמע את קריאתו של יהודה החל לבכות, דמעות ניגרו מעיניו כנחל זורם, שאלוהו: "למה תבכה?!", ענה: "קריאתו של האיש בתימנית החזירה אותי לילדותי, כך קראו בבית אבא". כאשר סיפר יהודה לאיש, שהוא הקים בית כנסת ב"קובייבה" שבה, צעירים רבים באים להתפלל וקוראים בתורה, האיש הכין לו הפתעה, מתנה, ספר תורה מהודר, מעוטר ומצופה כסף. חזר יהודה לארץ ישראל מהביקור שמח על כי עלה בידו להביא ספר תורה לבית הכנסת שאותו הקים בכפר גבירול. מספרים, שהקריאה של יהודה בתימנית, גרמה לאיש לחזור לדת ולשורשים התימניים.
אנשים רבים הגיעו ללוויה, סיפורים רבים נאמרו בין האנשים בשבחו של יהודה, כל סיפור, יוצר מלאך חדש בשמיים, מלאכים רבים נוצרו בשעה שהתכנסו ברחבה לפני בואו של המנוח, אלו המלאכים שילוו את נשמתו, לרחוב הנשמות הטהורות של הצדיקים בגן העדן בחברת הבורא יתברך. המנוח הגיע לרחבה, אחד מהבנים שהגיע באיחור של מספר דקות, פרץ בבכי וביקש סליחה מהאבא, וכל האנשים שהיו בסביבה פרצו אף הם בבכי ועוד מלאך נוצר וכך מספר המלאכים הלך וגדל.
ארבעה גברים הרימו את האלונקה ובאוויר מיד נשמע "ולבני הפילגשים אשר לאברהם…." כך מלווים את המת לפי מסורת תימן, מסיימים את הפסוק וחוזרים על הפסוק עד לקבר, דרך ארוכה. שבעת ילדיו ואחיו, עטופים בטליתות, הולכים לפני המנוח "יהודה קרווה" ומאחור טור ארוך של אנשים, מפזזים את הפסוק: "ולבני הפילגשים..." עד הגיעם לקבר. ולאחר טקס הקבורה, אשכבה ואמירת קדיש, כל האבלים שבעת ילדיו ואחיו, עומדים בשורה וכולם הולכים בטור ארוך לפניהם ומנחמים כמנהג תימן: "תנוחמו מן השמים" והם עונים "אמן"………….
נזכרתי במשפטים שהספיד מורי יחיא אלשיך ז"ל את סבא יהודה חראט בהר הזיתים: "נשמתך תלך למערת המכפלה ומשם אל כרובים… שערי המקדש יפתח לך מיכאל… ויתלווה עמך המלאך הגואל……."..
עברתי לנחם את האבלים, 7 בנים ואח אחד מבוגר, עומדים בשורה ארוכה, הייתי אחרון המנחמים: "תנוחמו מן השמים".
"תהי נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן"
כתיבת תגובה