נקדיש את מאמרנו אודות צמח הפואה המכונה בפי יהודי תימן ובפי, להבדיל בין טמא לטהור, הערביים, פֻוָה.
עיקר התיחסותי הוא לצמח פואה מצויה הנקרא בלטינית RUBIA TENUIFOLIA , ולא לפואת הצבעים המכונה RUBIA TIKTURA , אשר גם היא בדומה לפואה מצויה, יש בה סגולות מרפא כמעט דומות, אלא שבכל הקשור לפוריות היא חלשה, כל זאת בהמשך.
תיאור הצמח:
מטפס רב שנתי ממשפחת הפואתיים, בעל פרחים שצבעם ירוק-צהבהב, הערוכים בתפרחות קצרות, ויוצאות מחיקי העלים. פריו- ענבה כדורית קטנה, המשחירה לעת הבשלתה. הוא גדל בכל ימות השנה באזורי הגליל, הגולן, החרמון, הכרמל, ובמיוחד בחורשים שמבדילים בין הגליל התחתון לעליון. עליו גלדניים, משוננים בשפתם ומסתיימים בחוד קצר.
פולקלור ומסורת
מקדמא דנא גידלו צמח זה כגידול חקלאי על מנת להשתמש בשרשיו לצבע, ולהשתמש בפירותיו למטרות שונות. יעידו על כך המשניות במסכת שביעית פ"ז משנה ב' ובפ"ה משנה ד', ששם מדבר אודות צמח זה לענין שביעית, אם נוהג בו דין שביעית אם לאו, וכיצד עוקרים את הצמח הזה ומשתמשים בו בשביעית למטרות שונות; והמשנה במסכת שבת פ"ט משנה ה' לענין שיעור הוצאה מרשות לרשות כדי להתחייב בשוגג קרבן חטאת ובמזיד מיתה: "איסטיס ופואה כדי לצבוע בהם בגד קטן". בצמח זה השתמשו גם כקמיע וכסגולה, וככל הנראה נגד מחלת הנפילה. זכר למסורת זו נראה בדברי הרמב"ם בפרקי משה מאמר כ"ב דף 270 "שורש פאוניה (=פואה, ראה בביאור שמות הרפואה להרמב"ם אות פ' 304) אם יקשר בדבר ויתלה על צוארו של הנער הנכפה יבריאהו וכבר ניסו זה ובחנהו".
הרמב"ם החשיב מאוד את הפואה, וראה בה סם חם מהסמים החמים ביותר (ראה מאמר כ"א עמוד 255).
הפואה עשירה מאוד בסידן ובהמרצת העצמות לייצור כדורי דם אדומות, זאת אומרת טובה היא נגד אנמיה וחיזוק העצמות וכן נגד אוסטיאופרוזיס. הפואה מכילה כ40%- סידן, ומספיקה כמות של
יהודי תימן השתמשו בצמח זה למטרת פוריות, מעיד על כך יחיא אקצ'אע, שהיטיב להכיר את הריפוי בתימן, במיוחד בעירו צנעא, בספרו "מדע הריפוי בתימן" דף ל"ג אות נ': "נשים שאין מקבלות הריון, לא מתעברות, ויש שרשים של עץ באדמה וקוראים לשרשים בערבית פֻּוָה, וממנה משתמשים לצבוע כל מיני אריג צובע אדום על אש ומים מבשלים וצובעים, לכן האשה שמעוניינת לקבל הריון משתמשת במים של הפוה עם חמאת בקר, מערבבת יחד ושותה כמה פעמים בבוקר לפני האוכל וזה מועיל".
מידע זה, שהוא לא יסולא בפז, אמת ויציב, והוא יעיל ביותר, כפי שהעידה אחת האחיות בפתח תקוה שהשתמשה לצורך פוריות בצמח זה ובקליפת ערבה, לחמי היקר הרב שלמה צפר ז"ל. חמי הביא את דברי יחיא אלאקצע בספרו "רפואות תימן", והוא הגביל את השימוש רק לתקופת הוסת עד ליום הטבילה, שזה בד"כ תקופת הביוץ.
הוא מביא בספרו, שבצמח זה השתמשו למניעת כאבי וסת ולתקופת הבלות. הוא מציע להשתמש בשיעור שתי כוסות ליום. הוא מוסיף: "ויהיו רגועים כי זה החומר מרגיע, ומי ששותה מזה התמצית יהא במצב רוח מרומם, זהו שקבלתי מכמה זקנים וזקנות מזקני תימן הי"ו וכמבואר לעיל".
נשים חיוורות, שנראות אנמיות, היו מציעים להן להשתמש כתה מצמח זה על מנת להשיב את הסומק הטבעי ללחיים. בפי זקני תימן הכפריים, היה שגור "אַלְפֻוָה ביזיד אלדם"- הפואה מרבה את הדם.
מסורת זו- ללא ספק יש לה ערך אמיתי ומדעי. גם כיום ברפואת הצמחים משתמשים ברוביה טיקטורה נגד אנמיה. ככל הנראה ריבוי הסידן שבו עם הברזל וחומרים בלתי מזוהים ראויים להצטרף על מנת לפעול נגד אנמיה.
בקליניקה שלנו ניסינו מספר רב של פעמים להשתמש בפואה נגד אנמיה, ותמיד היתה הצלחה גדולה. AENEMIDAN– התרופה הפיטו הומיאופתית של קליניקה "מאור הטבע" עשויה על בסיס פואה.
RUBIATIKTURA בפוטנציה של D3 או CH3 עם צמחים אחרים עושה נפלאות בריפוי מחלת הנפילה ובהקלה רבה במקרה של פרקינסון, כמובן עם מספר מרכיבים אחרים.
בצמח הפואה השתמשו בתימן גם למטרות קוסמטיות וגם לצביעת בגדים, בנוסף לתרופות הנ"ל.
מתוך ספר מזור מתימן – לרכישה לחץ כאן
מידע מדהים לא מצאתי בשום מקום אחר ותודה