בחודש אלול, עוד לפני עלות השחר, נהג מורי סאלים מחזרי, לעבור בין בית לבית ולהשכים את המתפללים: צאברי, קום צאלי, "אשמורות", סעיד עימראן, קום צאלי, "סומרה", כך עבר מבית לבית והעיר אותנו לסליחות, עוד לפני קריאת קול התרנגול שבחצר הבית של מורי בשארי. קמתי בשקט פסעתי ועמדתי ליד דלת המטבח, ראיתי את אימא שלי , מכינה את המשקה ה"קישר", בקומקום (כיתלי), אשר הפיץ ריח ומילא את חלל הבית, תוך שהיא שרה בקול שקט, חרישי, משירת הנשים בתימן.
בבית הכנסת בשכונה, נהג מורי יחיא בשארי לפתוח את תפילת ה"אשמורות", גם בהיותו בעל הבית וגם בהיותו הזקן שבחבורה: "ישן מה לך נירדם קום קרא אל אלוהיך" תחילה בקול שקט, אט אט העלה את קולו בקול רועד קול שבור בעיקר בקטע "לחזות בנועם אדני ולבקר בהיכלו" שבו הקהל עונה בקול במקהלה גדולה. אנו הילדים רחמים אלי ועזרא הצטרפנו למבוגרים ולמדנו מהר לאומר בנעימה ובסלסול מתאים, מי פחות מי יותר. אך יותר אהבתי, כשאבי לקח אותי להתפלל בבית הכנסת "אלבום" שבשיכון ד'. בשעת בוקר מוקדמת, בחשיכה, צעדנו יחד משיכון א' לשיכון ד' דרך הסאיילה (הוואדי), אני הולך בדילוג להדביק את קצב ההליכה של אבי, כאשר בידי הימנית ה"כיתלי" בתוכו משקה ה"קישר" ובידי השמאלית כוס "מיעדין" (אלומיניום). בבית כנסת "אלבום", פגשתי זקנים עם קול ערב אומרים סליחות, במנגינה שאג'דרית מיוחדת, שם גם למדתי את המנגינות של "מרן דבשמיא לך מתחננין אנן" ..
בכל בית כנסת תימני, היו מספר חזנים שידעו לקרוא סליחות במנגינה, אשר גרמה לבכי, בקהל המתפללים במיוחד בקטע הסליחות: "אלוהינו שבשמים עשה למען שמך" הכול רעד, התיבה, ההיכל, השמים והארץ. וקהל המתפללים עונה אחר החזן, ברעד ובבכי: "אלוהינו שבשמים". או בקטע: "עשה למען ישראל העניים" וכל הקהל במקהלה: "עשה למען" – "עשה למען ישראל הדלים" והקהל אחריו: "עשה למען" וכשהגיע לקטע "עשה למען תינוקות של רבן שלא חטאו", נחנק החזן מבכי.
השיא של הימים הנוראים היה, ביום הכיפורים כאשר לאחר סעודה מפסקת, האימא פונה אלינו הילדים בזו הלשון: "סירו איתחטאו לאבוכום" (לכו בקשו סליחה מאבא שלכם). הלכנו לפי התור, (אחי שלום, אני ואחי זקי) הגדול החל והקטון כילה פונים לאבא, כורעים ואומרים: "אנא חטאתי לשם לאכ לאבוכ ואומאכ" ולאחר מכן מנשקים את ברכו. ואבא עונה: "אנת במחי (במחיל), "מחול לך".
כאשר הגענו לבית הכנסת לפני תפילת יום הכיפורים עם טלית על הכתפיים, מתרגשים ומוכנים לבקשת מחילה וסליחה, היו פונים המתפללים אחד לשני ואומרים: "תיכתב בספר החיים ובספר הזיכרון ובספר מחילה וסליחה וכפרה" וחברו עונה: "ואתה תיכתב בספר החיים ובספר מחילה וסליחה וכפרה".
יום הכיפורים הקשה עבורי היה, יום הכיפורים של שנת 1973, כאשר נודע לנו בשעות אחר הצהריים שפרצה מלחמה. לא הספקתי לסיים את תפילת הנעילה ולא אמרתי לאבא שלי במוצאי כיפור: "תבושר במחילה וסליחה וכפרה".
23
ינואר
כתיבת תגובה