"ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו וגו'" (כה, כג)
"'שני גויים', אמר רב יהודה: זה אנטונינוס ורבי, שלא פסק מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת ולא קישות, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (ע"ז יא). נראה לתת טעם, שכשם שהחכמה משולשת – מקרא, משנה ותלמוד, כך הצנון רמז למקרא כמו שבצנון תוך וחיצון, קליפתו אינה באמצעיתו, כך המקרא סובל פשט וסוד. אי נמי, כצנון שהוא קר ביותר, כך בעל המקרא אינו משיג אמיתת דין או מצווה מן המצוות בכל פרטיה. חזרת רומזת למשנה שצריך האדם לחזר אחריה ולידע דקדוקיה בכל מה שצריך כגון חיסורי מחסרא וכדומה וזו הידיעה צריך לחזר אחר המשנה. קישות רמז לתלמוד שהוא מלא קושיות והוויות וקלין וחומרין וקשה ללומדו אם לא מפי רב.
(צידה לדרך – לרבי יחיא צ'אהרי זצ"ל)
"ויאהב יצחק את עשו" (כה, כח)
ש להבין, למה אהב אותו? והרי יצחק אבינו היה נביא ושכינה לא זזה ממנו והוא יודע בו שהוא רשע, והקב"ה שונאו שנאמר (מלאכי א) "ואת עשו שנאתי" ואיך יאהב אותו? אלא ידוע שראה בנבואתו שעתיד עשו למלוך על כל העולם, ונתירא ממנו על שיעבוד ישראל בניו בגלות שמא יתגרה בהם וח"ו יכלם או שמא יטעה אותם לע"ז ח"ו. לפיכך אהב אותו – למתקו ולהכניעו ולשבר קליפתו כדי שלא יוכל להטעותם. וזוהי הברכה שבירכו (בראשית עז, לט) "משמני הארץ יהיה מושבך ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד". בגזירה גזר עליו שיעבוד את אחיו ולא יוכל להטעותם, לפיכך צעק צעקה גדולה ומרה על שהכניע אותו אביו בברכתו, עד שאמר לאביו "הברכה אחת היא לך אבי". שאילולי לא אמר אביו ואת אחיך תעבוד לא היתה ח"ו תקומה לישראל, והראיה מדמעותיו. מה גרמו שתי דמעות וחצי? גרמו לחרבן בית ראשון ושני בשתי דמעות, והחצי – גרמה הגלות, שאלמלא הקול שיצא מן השמים ואמר אל תוריד הדמעה השלישית היה חוזר העולם לתוהו ובוהו ולא היתה ח"ו תקומה לעולם. וקשה, איך דמעותיו של עשו הרשע גרמו כל זה, למה? אלא ידוע ממה שאמרו רז"ל שגם זה לעומת זה עשה האלוקים, וזה עשו הוא ראש הקליפה. (והוא מפורש בקבלה ליודעי ח"ן).
(עץ החיים – לרבי סעדיא ב"ר חיים אלנדאף זצ"ל)
"בעבור תברכך נפשי" (כז, ד)
לכאורה יקשה על יצחק אבינו, מדוע רצה לברך את עשו ולא את יעקב הראוי לברכה? ואפשר שכוונתו של יצחק היתה שיעקב אינו צריך לברכו לפי שכתוב "ורב יעבוד צעיר", א"כ מה שקנה עבד קנה רבו וממילא תימשך הברכה עיקר ליעקב. אי נמי, שצפה ברוח הקודש שעתיד הקב"ה לברכו, ועלה בדעת יצחק שא"צ יעקב לברכתו. וכשראה שנסתבב הדבר וסייע הקב"ה את יעקב שיטול הברכות אז ידע שרצון השי"ת לברכו. והוסיף יצחק לברכו כששלחו אצל לבן וגם אמר כאן ג"כ "גם ברוך יהיה".
(חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
כתיבת תגובה