"וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ" (בראשית מ"א, ל').
מצב של רעב כבד כמו זה המופיע בפרשתנו, היה מצב נפוץ בתימן אשר היתה "מבורכת" בשנות בצורת, ואף לפעמים במספר רב של שנים רצופות שבהן לא ירדה אף טיפה אחת במשך כל ימות הקיץ, שכידוע ימות הגשמים בתימן היה בעונת הקיץ.
הראשונים שהיו נאלצים לסבול משנת בצורת הם כמובן היהודים שגם כך מצבם הכלכלי לא היה שפיר. שנת בצורת היתה מתבטאת בכך ששערי התבואות היו מתייקרים, ומשום כך היה יותר קשה לרכוש קמח שממנו היו ניזונים כל תושבי הארץ, עד כדי כך שהיו מגיעים למצב של נפוחי כפן והיו מסתובבים לחפש אוכל ברחובות.
תקופות קשות עברו על אבותינו בתימן, עפ"י כתבי רבותינו למדים אנו שהיו תקופות שלא היה נכנס אוכל לפיו של אדם שלושה וארבעה ימים רצופים.
אחת מתקופות הרעב הידועות לנו. ארעה בשנת התרס"ד שבה מתו מאות ואלפים מיהודי תימן. מי ידוע כמה יהודים מתו מרעב לכל אורך הדורות, אך לצערנו הרב אף אחד לא דואג בדורנו ללמד את הדור הצעיר מה עברו אבותיהם בתימן, יהי רצון שנשכיל אנו כל אחד ואחד ללמד את יוצאי חלציו מה עברו אבותינו.
כתיבת תגובה