מנהג אמירת "עלינו לשבח" בסוף התפילה התקבל לראשונה אצל אבותינו יהודי תימן לפני יותר מ-400 שנה בעקבות הגעת ספרי הדפוס לתימן, עד אז הייתה התפילה נגמרת לאחר "קדיש תתקבל", אחד הראשונים אשר הכניס את "עלינו לשבח" בסוף התפילה הוא מארי יצחק ונה זצוק"ל, כמו שניתן לראות מתכלאל בכתיבת ידו משנת השנ"ז, אחריו הלכו עוד רבים, אך בשלב הראשוני הכניסו רק את החלק הראשון, כלומר עד "מתחת אין עוד", בשלב מאוחר יותר (כעבור 50 שנה לערך) התחילו סופרי תימן להכניס גם את החלק השני "על כן" וכו'. כתב מהרי"ץ ב"עץ חיים" (דף פא:) בזו הלשון: "בפרקי רבי אליעזר אומר, שבח גדול יש בעלינו לשבח, על כן צריך לאמרו מעומד, ותמצא עלינו, עולה בגימטריא ומעומד". וכמו שכתב כך קיבלו אבותינו בתימן והיו אומרים את "עלינו לשבח" בעמידה אך גם בלחש למעט שליח הציבור שהיה אומרו בקול רם. ברצוני לעמוד על נקודה זו משום שניתן לראות בשנים האחרונות חלק מציבור בני עדתנו אשר מחדירים מנהגים זרים לתוך בתי הכנסיות של קהילתנו. כוונתי היא לכך שהינם משנים את מנהג אבותינו ואומרים את "עלינו לשבח" בקול רם עד כדי כך שלא נשמע קולו של שליח הציבור ומושכים אחריהם את שאר הציבור לומר בקול רם. לכן עלינו לשבח, ולא עלינו לשכח את מנהג אבותינו הקדושים יהודי תימן. עלינו לעצור את הנגף כעת כל עוד ניתן לתקן ולפני שישרישו בקרבנו מנהג שאיננו מבית מדרשם של אבותינו, עלינו להעיר את תשומת ליבם של הנוהגים כך שאין זה מנהגנו, ולהסביר להם בנחת ובעדינות שמנהגנו שהציבור אומרו בלחש ורק שליח הציבור אומרו בקול רם. יהי רצון שיסיר הקב"ה מתוכנו כל נגף ומחלה ונזכה להתפלל בקדושה ובטהרה כאבותינו הקדושים.
הצב"י שגיב מחפוד יצ"ו
נראה קצת היסחפות הביטוי "עלינו לעצור את הנגף כעת כל עוד ניתן לתקן ולפני שישרישו בקרבנו מנהג שאיננו מבית מדרשם של אבותינו", ונשמע כאילו מדובר כאן בעיקרי הדת שעל ידם חלילה יאבד יהדותו… לא צריך להגזים, ואם כבר יש נגף בעדתינו הוא נמצא בעניינים אחרים ואקוטיים הרבה יותר, ולא באמירת עלינו לשבח בקול רם…