אליהו, בן ברכה ויחיא, נולד ביום ג' בחשון תשי"ב (2.11.1951) בתל-אביב ולאחר שלמד בבית-הספר היסודי "מעוז" בכפר-שלם, השתלם בבית-הספר המקצועי "אורים" בתל-אביב. הוא היה תלמיד ממושמע ואהוד על מוריו, והצטיין בעיקר במקצוע הנגרות, שבו גם בחר ברבות הימים כמשלח-ידו. התנהגותו הייתה מופתית והוא נהג בחבריו ובמוריו טוב-לב ונדיבות. אליהו היה חבר בתנועת "הנוער העובד" והשתתף בטיולים, בהרצאות ובמסיבות שנערכו במסגרת התנועה. הוא היה חובב-ספורט עליז וחברותי מאוד. תמיד התייחס בהערכה ובאהדה לזולת ונהג כבוד בבני-משפחתו ובמכריו. הוא אהב להשתעשע עם פעוטות בני-השכונה, אשר דבקו בו ואהבוהו. הוא היה סלחן וותרן לכל אדם וגם אם הציקו לו, מעולם לא שמר טינה לאיש, חבריו ציינוהו
כמשכין-שלום בשכונה, שטרח להרגיע ולהשקיט. הוא היה יפה-תואר, לבוש בקפידה, נקי ומסודר. הוא הרבה לקרוא, בעיקר דברי שירה, והרבה לבקר בתיאטרון ובקולנוע. בן מסור ודואג היה להוריו, השתדל לעזור להם ולעודדם ותמיד היה מוכן לסייע להם בעצה ובמעשה.
אליהו גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל-השריון. לאחר שסיים קורס בבית-הספר הצבאי להשכלה, נשלח ליחידת שריון כספק תחמושת ומזון. לאחר שהתגבר על קשיי-הסתגלות בתחילת שירותו הצבאי, נכנס לתלם ולדברי מפקדו מילא את תפקידיו במסירות ובאמונה. מפקדו אמר עליו: "אליהו היה חייל טוב וחבר נאמן, אהוד על מפקדיו ועל חבריו-לנשק". מפקדיו סיפרו עליו, כי בכל הזדמנות עזר לחבריו החיילים ועודדם כאשר נפלה רוחם. בזכות תכונותיו ומעלותיו מונה עוזרו האישי של המפקד והיה צמוד אליו. בכל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו והרבה לכתוב להם ואף ימים ספורים לפני נפילתו כתב: "אל תדאגו לי, אני אהיה בסדר". לעומת זאת דאג הוא וחרד לשלום בני-המשפחה. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), לחם עם יחידתו בסיני ולמרות שהוטל עליו תפקיד בבסיס עורפי, סירב לקבלו בשמעו כי מבוקשים מתנדבים להעברת תחמושת ואספקה אל הקו הקדמי. הוא קפץ על המשאית הראשונה בשיירה ועוד משך אחריו בדברי-עידוד ודירבון, חיילים נוספים. כך יצא בראש השיירה אל החזית. משאיתו נפגעה בהפגזה והוא נפצע והוכנס לאמבולנס כדי להעבירו אל העורף. בעוד הוא קורא לחבריו לדאוג להובלת השיירה הלאה, נפגע בהפגזה גם האמבולנס בדרכו לבית-החולים ואליהו נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אליהו הוביל תחמושת ואספקה לכוחות הקדמיים תחת אש והפגזות, תוך דבקות במשימה, כשם שמילא תמיד את תפקידיו במסירות ובאמונה".
הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-כנסת במקום מגוריהם.
* א' מרחשוון תש"ע נפלה עטרת ראשנו אחיו הבכור של אליהו, אשר גרופי ז"ל נתבקש לישיבה של מעלה. הם אהבו אחד את השני בלב ובנפש והיו קרובים מאוד.
אנחנו מתפללים שהם ביחד עם קרוביהם לומדים תורה ומתנענגים מזיו השכינה. ושנזכה במהרה לגאולה הקרובה וביאת משיח צדקנו ובניין בית המקדש וחיי העולם הבא.
(תוספת זו נכתבה ע"י ע.ב.)
תנצב"ה
דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון
כתיבת תגובה