בפרשתינו רואים אנו שבלק מבקש מבלעם שיקלל את ישראל וע"י כך ישתנה גורלם.
ישנו סיפור השגור בפי אבותינו יהודי תימן המזכיר במקצת את פרשת בלעם ונסיון שינוי מזלם של ישראל, הסיפור מופיע בספר "מזקנים אתבונן" וכך הוא: פעם היה יהודי אחד עני, וכל כספו בריאל אחד, וכל מה שעשה מסחר, הוא מגיע לריאל.
בזמן המלחמה אזלו מן השוק זכוכיות העששיות, ונמכרו בצנעא בריאל הזכוכית האחת, ואילו בחודיידה עיר הנמל היה אפשר להשיגן חמש בריאל. רצה היהודי להתחכם למזלו ונסע לחודיידה, כי אמר: "אסע חמשה ימים ואכנס לכל מקום שירחמו עלי ויתנו לי לאכול. אגיע לחודיידה, אקנה חמש בריאל, אחזור על אותה הדרך, אתגדא ואתעשא אצל אנשים עד שאגיע לצנעא". ניסה וכך היה. קנה חמש בריאל וחזר לצנעא מהלך חמשה ימים. בלילה האחרון הגיע עד לצנעא, וחשב, אם אגיע יהיה לילה והשער סגור. למה אישן על יד השער? אמר לעצמו, אלון באחד המקומות קרוב לצנעא. נכנס לפונדק ונתנו לו לישון על הרצפה, על יד הבהמות. ישן כל הלילה. בסוף הלילה באו לו חלומות, והנה הוא חולם, שהוא נמצא במדבר שומם אין אדם שם, והיה שם נחל גדול מאוד. רצה לדעת מה מוצא הנחל, הלך עד שהגיע למקום מוצאו וראה והנה מים נקיים וזכים. ביקש לשתות והנה אדם אחד ניצב לקראתו ואמר לו: "אסור לך לשתות מהמים". אמר לו: "אבל אני צמא". אמר לו: "אסור לך לשתות, אלה מזלות של בני אדם". אמר לו: "אם אתה ממונה על מזלות של בני האדם, הראני מקום מזלי". אמר לו: "לא כדאי לך, יחרה לך מאוד הדבר". הפציר בו שיראה לו והנה שביל קטן, טיפה יורדת ומתייבשת ועד שהיא מתייבשת מטפטפת הטיפה השנייה. לא נשאר לו לעשות כלום, אלא להתחכם על המזל, אולי יעזור ה'. הממונה על המזלות פנה להתבונן בכוון אחר ואילו זה בעט ברגלו לפתוח את המים למען יזרמו יותר. בחופזו ובבהילותו הפליא בעיטה תוך כדי שינה על החבילה שיש בה הזכוכיות שקנה בחודיידה. מהרעש והבהלה התעורר והנה נשברו כולן, למעט זכוכית אחת. למחרת נכנס לעיר צנעא, מכר אותה בריאל כמו שהיה צריך למוכרה בתחילה והבין שזהו מזלו.
שבת שלום!
כתיבת תגובה