לדידן שמדליקים בחוץ כעיקר הדין, יש להורות לבחורי ישיבות להדליק בפתח חדרם בלא ברכה, או ידליק אחד מהם בלא ברכה בפתח הבניין. ואם הנהלת הישיבה מדליקה על פתח בניין חדרי השינה, הבחורים א"צ להדליק כלל. ומי שסומך על הדלקת אביו בביתו, יש לו על מי לסמוך. וכל זה בבחורים האוכלים וישנים בישיבה. אבל אם הם ישנים בביתם, א"צ להחמיר ולהדליק בישיבה אפילו בלא ברכה. וגם אינם צריכים לבוא הביתה בזמן ההדלקה. וטוב שיבואו הביתה, או ישמעו הברכות מפי המדליק בישיבה, לצאת ממחלוקת ברכות הראייה. וה"ה בכל זה לבנים שבצבא ולבנות שבפנימיה:
הנה בני הבית הגרים בקביעות בבית, הדבר פשוט שהם יוצאים בהדלקת בעה"ב, אפילו אם אינם שם בשעת ההדלקה אלא יחזרו הביתה מאוחר יותר. אבל בנים הנמצאים בישיבה או בצבא, ואוכלים וישנים שם, וכן בנות הנמצאות בפנימיה, וכל כיו"ב, יש לדון כיצד יעשו. ולהחשיבם כבעלי בתים ממש שצריכים להדליק בעצמם, אי אפשר, שהרי אין להם זכות ממונית על המקום. והמג"א ריש הסימן כתב וז"ל, כתוב בתשובות רש"ל [סימן פה] שגם הבחורים צריכים להשתתף. ואפשר דדוקא כשאוכל בפע"צ. אבל אם סמוך על שולחן בעה"ב, הוא בכלל בני ביתו ומדינא א"צ להדליק, אלא אם רוצה להיות ממהדרין. וכ"מ בב"י בשם מהרי"א, עי"ש, עכ"ל המג"א. ולפ"ז בחורי ישיבות אינם נחשבים כאכסנאים, ואינם צריכים אפילו להשתתף, אם מצד שהם סמוכים על שולחן הישיבה, אם מצד שיוצאים יד"ח בהדלקת אביהם. ואם רוצה להחמיר על עצמו, ידליק בפתח חדרו בלא ברכה, והאשכנזים ידליקו בברכה, עיין ז"ר לקמן סק"ו. ואם רוצה להחמיר על עצמו ולהשתתף בפרוטה במקום להדליק בלי ברכה, ישתתף דוקא עם ההנהלה, שהיא נחשבת בעה"ב. אבל אינו יכול להשתתף עם חבר אשכנזי שמדליק בעצמו בברכה, שהרי החבר ג"כ אכסנאי הוא, ואין אכסנאי עושה אכסנאי. ולדעת מהרי"ץ שהובאה בז"ר סימן תרעו סק"ד, נראה שאפשר להשתתף עם חבר, שאינו תלוי דוקא באכסנאי ובעה"ב.
אלא שעדיין יש לדון אם צריכים להדליק בלא ברכה בחדרי השינה שבישיבה, משום חשד. וכבר נחלקו בזה פוסקי זמנינו לעניין בחורים ספרדים, עיין שו"ת ישכיל עבדי ח"ז עמוד שטז, ושלמי מועד עמוד רג, וחזו"ע למופת הדור עמוד קמד. ואכתוב את הנלע"ד לדעת מרן ורבינו המחבר.
הנה אם לחדר של האכסנאי יש פתח מיוחד הפתוח לרה"ר, אפילו אם אותו חדר משמש לו רק לשינה, ואת סעודותיו הוא אוכל על שולחן בעה"ב, אם מדליקים עליו בביתו צריך להדליק בפתחו בלי ברכה, משום חשד, וכדלעיל ד"ה אכסנאי. ואם הנהלת הישיבה מדליקה על פתח בניין חדרי השינה, זהו הטוב ביותר, שהרי כל החדרים הם כבית אחד, ואז הבחורים הספרדים והתימנים א"צ להדליק כלל. אבל אם הנהלת הישיבה מדליקה בחדר האוכל, לדעת מרן צריכים הבחורים להדליק בלא ברכה בחדרי השינה מפני החשד. וכיון שלכל אחד יש פתח נפרד לעצמו, צריכים להדליק בפתחי החדרים בלא ברכה. ואפשר דמהני שאחד הבחורים ידליק בלא ברכה בפתח הבניין, אף שהנהלת הישיבה מדליקה בחדר אוכל. ומהר"ע בסיס שליט"א כתב לי וז"ל, כשהייתי בישיבה, הייתי מדליק בחדר הלינה ואוכל שם קצת, וכדעת הרב מפוניבז שהעיקר חדר האוכל, עכ"ל. ומהר"פ קורח שליט"א כתב לי וז"ל, הדלקנו בישיבה בחדר האוכל, למרות שאאמו"ר טען לי שאני סמוך על שולחנו ואיני צריך להדליק כלל, עכ"ל. וראיתי למופת הדור בחזו"ע שם שכתב שבחורי הישיבות א"צ להדליק כלל, ואין לחוש לדברי מרן, כיון שהיום נהגו להדליק בפנים וליכא חשדא, וכמ"ש רמ"א בהגהה כאן, עיי"ש. מיהו לדידן לא נהגו להדליק בפנים, וכדלעיל סימן תרעא ס"ה ד"ה על, ומשו"ה השמיט רבינו המחבר הגהת רמ"א כאן (עיין לקמן ד"ה אע"פ), א"כ צריכים הבחורים להדליק בחדרי השינה משום חשדא וכמו שכתבנו. ומה שנסתמך החזו"ע שם עמוד קמה על דברי הרב גן המלך סימן מא, שכתב שאכסנאי הסמוך על שולחן בעה"ב לגמרי, מפיתו יאכל ומכוסו ישתה, א"צ שיתוף בפרוטה, משום שבעה"ב מהני ליה בכל צרכו ומזכה לו גם במקצת דמי הנרות, וגם א"צ להדליק בפתח חדרו משום חשדא. וא"כ ה"ה לבחורי הישיבות, שכיון שאוכלים ושותים בישיבה וכל מחסורם על הנהלת הישיבה תמורת תשלום חדשי, א"כ אנן סהדי שהישיבה מקנה להם זכות במקצת הנרות. והיא סברא טובה, והרבה פוסקים הסכימו לדבריו, עיי"ש. אני הצעיר לא זכיתי להבין דבריו, שהרי דברי גן המלך הם חידוש גדול, ולא כל האחרונים שתקו לו, וכמ"ש הוא עצמו שם. ובהערות איש מצליח על המשנ"ב סק"ב, דחה דבריו, עיי"ש. וא"כ למה להיכנס לספק, שהרי לפי פשט דברי מרן הוא חיוב ממש. ואשר כתב החזו"ע שם בעמוד קמח, שהבחורים נקראים סמוכים על שולחן אביהם, כיון שבחופשות חוזרים הביתה, ורק בתקופת הלימודים הם בישיבה. ומלבד זה, גם כל ההוצאות של כל השנה, כגון הארוחות וכיו"ב, ההורים משלמים. א"כ חשובים כסמוכים על שולחן אביהם כל הזמן, עיי"ש. זוהי סברא טובה מאד לפטרם מהדלקת נ"ח בברכה, וגם שאינם צריכים להשתתף. אבל לדידן עדיין חלה עליהם חובה להדליק בלא ברכה בחדרי השינה משום חשדא וכדלעיל. וראיתי בספר חובת הדר (פ"א סקנ"ט) שכתב, שהבחורים יאכלו בחדר השינה, כדי שיהיה עליהם חיוב, עיי"ש. וכן הורה החזו"א, כמובא בכמה מספרי פוסקי זמנינו. וכן היה נוהג מהר"ע בסיס שליט"א בבחרותו בישיבה כדלעיל. וכל זה לדעת רמ"א בהגהה לפי מנהגם להדליק בפנים. אבל לדידן בכל גוונא צריכים להדליק בפתח חדרי השינה, ובלא ברכה, וכמו שנתבאר. ומהרח"כ בשו"ת החיים והשלום חאו"ח סימן קצח כתב דבני ישיבה אע"פ שיוצאין במה שמדליקין בבתיהם, מ"מ למ"ד שצריך לברך על הראייה אף שמדליקין עליהם בבתיהם [עיין לעיל סימן תרעו ס"ג ד"ה מי], לצאת ידי הכל יעמדו בשעה שראש הישיבה מדליק וישמעו את הברכות, עיי"ש. ולדבריו אין זה משנה היכן ראש הישיבה מדליק, בפתח בניין חדרי השינה וכיו"ב או בחוץ.
ודע דמשמע מלשון מרן שדוקא בני ביתו הנמצאים בביתו ומדליקים שם, מוציאים אותו בהדלקתם. אבל להיפך לא, דהיינו שהאכסנאי אינו יכול להדליק במקום שהוא נמצא, ולהוציא בכך את בני ביתו הנמצאים בביתו ואינם מדליקים שם. ואפילו אם בני ביתו אינם בביתו, אינם יוצאים בהדלקתו, אלא צריכים להדליק בעצמם, או להשתתף היכן שהם נמצאים. והדבר מצוי בזמנינו, כגון זוג שנסע להתארח בבית מלון, ופיזרו את ילדיהם בבתי קרוביהם, ואין מי שמדליק בבית כלל, ההורים צריכים להדליק בבית המלון (עיין לקמן ד"ה ואם), אבל אינם מוציאים בכך את ילדיהם, כיון שאינם מדליקים בבית אלא בבית המלון, הלכך צריכים הילדים להדליק במקום שהם נמצאים, או להשתתף עם בעה"ב. וכן אם יש להם בנים בישיבה או בצבא, שיוצאים יד"ח בהדלקה שבבית כדלעיל, בנדון דידן שההורים בבית המלון ואין מי שמדליק בבית, אינם יוצאים בהדלקת הוריהם, אלא צריכים להדליק בעצמם. וכן יולדת הנמצאת בבית החולים, ובעלה סגר את הבית ונסע לבית אביו, הבעל צריך להשתתף עם אביו, והאשה צריכה להדליק בעצמה. אא"כ נֹאמר שהמלון וכל כיו"ב, נעשה ביתו לאותו יום, ושפיר יוצאים בהדלקתו כל בני הבית שאינם בבית וגם אינם עמו. וכ"נ דעת מהרש"ם בתשובותיו ח"ד סימן קמו, דס"ל שכל דין אכסנאי הוא דוקא כשאינו משלם עבור השהייה והארוחות. אבל אם משלם, וכמו שמצוי היום בבתי מלון, הרי זה ביתו ממש, עיי"ש. וע"ע בגן המלך שם. ולדעת הגריש"א שהבאנו לעיל ד"ה אכנסאי, ההולך לבית מלון בשבת, צריך להדליק בביתו, או ימנה שליח להדליק בביתו.
סוף דבר, לדידן שמדליקים בחוץ כעיקר הדין, יש להורות לבחורי ישיבות להדליק בפתח חדרם בלא ברכה, או ידליק אחד מהם בלא ברכה בפתח הבניין. ואם הנהלת הישיבה מדליקה על פתח בניין חדרי השינה, הבחורים א"צ להדליק כלל. ומי שסומך על הדלקת אביו בביתו, יש לו על מי לסמוך. וכל זה בבחורים האוכלים וישנים בישיבה.
אבל אם הם ישנים בביתם, א"צ להחמיר ולהדליק בישיבה אפילו בלא ברכה. וגם אינם צריכים לבוא הביתה בזמן ההדלקה. ולדעת מהרח"כ הנז"ל, טוב שיבואו הביתה, או ישמעו הברכות מפי המדליק בישיבה, לצאת ממחלוקת ברכות הראייה. וה"ה בכל זה לבנים שבצבא ולבנות שבפנימיה:
כתיבת תגובה