עוד בראשית לימודי התורניים נכספה נפשי לגלות מי הם אותם גדולי ישראל פוסקי ההלכות אשר ממימהם אנו שותים, והנה נתבקשתי על ידי יהודים כשרים מאחינו אשר בגולה לבוא ולתת סיוע על צרכיהם היהודים, כגון, קידושין, ברית מילה, הקמת קהילות יהודיות, בירורי יהדות, ומזה שלושים שנה סייע ה' בעדי שלכל מקום אשר הגעתי מסביב לעולם בקשתי את אשר אהבה נפשי וחקרתי אחרי גדולי ישראל אשר חיו ונפטרו בגולה, זהו סיפורו של "יומן המסע שלי" ואתם הקוראים מוזמנים להתלוות אלי במסעותי אחרי ההיסטוריה של יהדותינו מסביב לעולם, במסענו נפגוש ונכיר את גדולי ישראל אשר טמונים ברחבי עולם.
את מסענו אנו מתחילים בצרפת בעיר שטרסבורג הנמצאת בצפון מזרח וגובלת עם גרמניה. בשטרסבורג קימות מספר קהילות חרדיות ובסה"כ מונה הקהילה היהודית כ15000 בני האדם החיים בה כיום, לשטרסבורג הוזמנתי ע"י הרב והד"ר דניאל המר. את הרב המר הכרתי לפני עשרים ואחד שנים בברלין אשר שם הקמתי קהילה יהודית תורנית (על המסע לברלין אספר בפעם אחרת בעז"ה), הרב המר היה אחד התלמידים ונוצרה בינינו ידידות אמת של רב ותלמיד, הרב המר ביקש ממני להשיאו עם בחירת ליבו וכעבור שנה הוזמנתי להיות הסנדק בברית המילה של בנו הבכור אפרים, בפעם הזאת כעבור שלוש עשרה שנים הוזמנתי לכבוד הבר מצוה של אפרים.
.jpg)
אחרי הנחיתה וקבלת הפנים יעדנו הראשון היה לעיר וורמיזא (worms) אשר בגרמניה, בה חיו ופעלו גדולי ישראל כגון רש"י, המהר"ם מרוטנבורג והמהרי"ל. וורמיזא שוכנת במרחק 200 קילומטר משטרסבורג. וורמיזא היתה עיר גדולה לאלוהים לטענת חלק מן החוקרים עוד לאחר חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס) ונמצאו תעודות מהמאה ה-11 המעידות על קשרי מסחר בין היהודים והגוים. בוורמזיא אנו עושים את ראשית דרכנו אל רש"י. רש"י (רבי שלמה יצחקי) גדול הפרשנים למקרא ולתלמוד. נולד בעיר טרוייש אשר בצפון צרפת שנת ד' אלפים ת"ת (1040) באותה שנה נפטר רבינו גרשום מאור הגולה ונתקיים בו הפסוק "וזרח השמש ובא השמש", אביו רבי יצחק היה תלמיד חכם ורש"י מביא מדי פעם דברי תורה בשמו, אחי אמו היה תלמיד חכם תלמודי ופייטן, ר' שמעון בר' יצחק לפי המסורת היתה משפחת רש"י מהמשפחות המיוחסות בישראל שנתיחסה לתנא ר' יוחנן הסנדלר, ולשושלת בית דוד. אגדות שונות מספרות על בשורת לידתו של רש"י ונס שנעשה לאמו בשעת הריונה, בעל "שלשת הקבלה" מביא בשם "קונטרס ישן" שאבא של רש"י ר' יצחק היתה לו אבן חן, מרגלית יקרה שהיתה שוה הון רב, והיו הנוצרים שבעיר מחזרים אחריה לקנותה בדמים מרובים כדי לשימה בעינה של "האם הקדושה" שלהם, אבל רבי יצחק השתמט מידם בכל כוחו ולא חפץ למכרה להם בכל מחיר, פעם אחת באו אליו בעקיפין והביאו אותו בערמה לתוך ספינה והפליגו עמו ללב ים ושם עמדו עליו להכריחו למכור להם את המרגלית, מה עשה ר' יצחק? השמיט את המרגלית מידו לתוך הים, אז נשמעה בת קול קוראת ממרומים "אתה איבדת את האבן המאירה כדי שלא יתחלל שם שמים על ידך
הנה בן ניתן לך שיאיר עיני ישראל בתורה ושם שמיים יתקדש על ידו", ולתקופת הימים נולד לו בן שלמה הוא רש"י. ועוד מעשה שהיה עם אמו בשעה שהיתה בהריון הלכה בסמטה קטנה וצרה ועבר שם פרש אשר נתאכזר עליה כי היא יהודיה ורצה לרוץ עם סוסו ולמחוץ אותה עם העובר אשר בבטנה. מרוב פחד נלחצה אל קיר בית המדרש ונשאה עינה על אבינו שבשמים בתפילה לשומרה מכל צר ונעשה נס והקיר של בית המדרש נדחק לאחוריו פנימה אל בית הכנסת והיא נכנסה באותו שקע שקיים עד היום וכך נצלה. נכדיו הלא הם גדולי בעלי התוספות, רבינו תם
ורשב"ם. בימיו האחרונים חש רפיון בגופו והרבה היה שוכב על ערש דוי, אבל גם אז לא נתבטל מתורתו, תלמידיו היו מקיפים את מיטתו וקוראים לפניו מספר או כותבים תשובות מפיו, כך הפיץ את אור תורתו עד כי כבה נרו ביום כ"ט בתמוז שנת ד' אלפים תתס"ה (1105), מקום קבורתו לא נודע. יהי זכרו ברוך. פנינו לבית מדרשו של רש"י
בדרכנו לשם אנו חוזים בפלא הראשון, האגדה חיה לפנינו הלא זוהי הסמטה שבה נצלה אמו של רש"י.
אל בית המדרש של רש"י אנו מגיעים בחיל ורעדה, בית המדרש הינו אגף אשר נמצא בתוך בית הכנסת העתיק. בית הכנסת נבנה בשנת תשצ"ד (1034) והוא נהרס לראשונה בשנת דתת"ס (1100) לערך במסעות הצלב ונבנה מחדש בשנת תתקל"ה (1175), בפעם השניה בית הכנסת הוצת בליל הבדולח ונהרס כליל בהפצצות בסוף מלחמת העולם השניה. בשנת תשי"ח (1958) שוחזר בית הכנסת במתכונתו העתיקה במימונה של ממשלת גרמניה. בחדר הנקרא "בית מדרשו של רש"י" קיים כסא אבן גדול אשר עליו מספרת המסורת ישב רש"י וכתב את פירושו, בבית המדרש נשאתי בהתרגשות עצומה תפילה לאבינו שבשמיים "שהחיינו וקיימנו" ואמרתי באריכות דברי תורה בשבחו של רש"י בפני המלווים שלי.
לאחר שהתפללנו תפלה קצרה במקום וסימנו את סיורנו הפנו אותי מלווי לכיון המרתף, במרתף בית הכנסת גילו עיני את המקוה המפורסם של רש"י, אותו מקוה שבו היה רש"י מזכך את נשמתו לפני שעסק בתפילה ובתלמוד, מכיוון שהמקוה של רש"י היה במרתף, אע"כ השרפות וההפצצות אשר כילו את בית הכנסת המקוה שהיה בקומת המרתף ניצל ונשאר עומד על תילו במתכונתו המקורית, יצאנו מן המקוה והנה אנו נפרדים מבית הכנסת ואני כלא מאמין על אשר חזו עיני ועל אשר היכן עמדו רגלי המשכנו בדרכנו לעבר בית העלמין היהודי אשר בוורמיזא.
בית העלמין
בית העלמין אשר בוורמיזא הינו בית העלמין הכי עתיק באירופה שעדיין עומד על תילו, בית העלמין נבנה בסוף המאה ה-11, בית עלמין זה הוא עדות לחיי קהילה יהודית מפוארת ותוססת שכן קבורים בו לפחות אלפיים יהודים. המצבה העתיקה ביותר ששרדה היא של "יעקב הבחור" המתוארכת לשנת 1076. בבית העלמין שוכנים מספר גדולי ישראל ובינהם: המהר"ם מרוטנבורג (רבי מאיר בר' ברוך מרוטנבורג ) מאחרוני בעלי התוספות, נולד בוורמיזא בשנת ד' אלפים תתקע"ה (1215) בערך, גדל במשפחה של חכמים גדולי תורה. אביו, ר' ברוך היה חכם חשוב ושימש ברבנות בוורמיזא. והמהר"ם מזכירו בחיבוריו ביראת כבוד. את ראשית חינוכו קיבל אצל אביו הרב, מחד עם זה שימש את חכמי התורה שבדור. מוריו העיקריים היו ר' יצחק בר' משה מווינא בעל האור זרוע, ור' שמואל בר' מנחם מוורצבורג. עוד כשהיה צעיר לימים נסע לישבות צרפת ויצק מים על ידי חכמי צרפת בעלי התוספות והם ר' יחיאל בר' יוסף מפאריש, ר' שמואל בר' שלמה מפלייזא, ור' שמואל מאייברא. עטור כתר תורה הוא שב מצרפת למקום מולדתו וכוכב מאיר הוא מופיע על שמי היהדות באשכנז. בשהותו בוורמיזא הכיר אותו מומר אחד שהלשין עליו והודיע על בריחתו לארץ ישראל לשלטון, המהר"ם נאסר מיד והוחזר לאשכנז ולפי פקודת
הקיסר רודולף הושם בכלא אנזיסהים שבאלזאס (כיום על גבול גרמניה וצרפת). הקיסר דרש סכום עצום דמי עבור פדיונו, אולם כשנודע זאת למהר"ם אסר על הקהילות לפדותו כדין התלמוד "אין פודין את השבוים יותר על כדי דמיהן". כשבע שנים היה שבוי במבצר, הרבה מחדושיו ותוספותיו נכתבו על ידו בימי שבתו במבצר. שם סידר לפניו תלמידו ר' שמשון בר' צדוק שקיבל רשות לבקרו את ספר "התשב"ץ" הדן בעיניני הלכה ומנהגים. שׂבע ימים ורוגז נפטר ר' מאיר בבית הכלא בי"ט באייר שנת נג' לאלף השישי (1293) אך גם המוות לא פדהו מידי הטמאים, המלכות הרשעה לא נתנה להביאו לקבר ישראל כדי לנקום בו על שבחר להתענות ימים רבים בבית הכלא, רק כעבור ארבע עשרה שנה אחרי פטירתו עלה בידי נדיב אחד, ר' אלכסנדר בן שלמה ווימפן לפדות את עצמותיו לאחר שפיזר על זה כמעט את כל הונו. את שכרו בקש רק זאת, שלאחר מותו יקברהו על יד קברו של המהר"ם. בקשתו נתמלאה, המהר"ם הובא לוורמיזא ושם נקבר בכבוד רב בד' לחודש אדר סז' לאלף השישי. תלמידים רבים העמיד המהר"ם מהם שהיו לאחר פטירתו לנושאי דגל התורה וההוראה באשכנז, והם א. רבינו אשר בר' יחיאל (הרא"ש) ב. ר' מרדכי בר' הלל (בעל המרדכי) ג. ר' שמשון בר' צדוק (בעל התשב"ץ) ד. ר' חיים אליעזר בר' יצחק אור זרוע (בעל תשובות מהר"ח או"ז) ה. ר' יצחק מדורא (בעל "שערי דורא") יהי זכרם ברוך.
בבית העלמין נמצא גם קברו של מהרי"ל (רבי יעקב בר' משה מולין) מכונה גם מהר"י סגל, גדול חכמי אשכנז במאה השניה לאלף השישי. אביו ר' משה בר' יקותיאל מולין היה מחכמי מגנצא. המהרי"ל נחשב לגדול הדור, ומכל קהלות אשכנז פנו אליו בשאלות בדברי הלכה. במיוחד נחשב המהרי"ל בר סמכא בעיניני מנהגים באשר אסף הרבה מסורות מפי רבותיו באוסטריה ואשכנז, ואף התבונן אל מנהגים דתיים של קהלות ישראל בארצות שעבר בהן ומאוד דקדק בהם ואעלם על הכתב. מרבית מנהגיו של המהרי"ל נתקבלו תדיר בהגהות הרמ"א על השולחן ערוך. נורא ואיום היה מצבה של כנסת ישראל בימי הרדיפות, האכזריות על היהודים הגיעו לשיאן בשנות חייו האחרונים
עיניו ראו את ההשמדות והטביחות ביהודי אוסטריה בשנת ק"פ ובתשובותיו הוא קורא לארץ זו "ארץ הדמים" בשנותיו האחרונים עבר לגור בוורמיזא ושם נפטר בנ"א אלול קפ"ז (1427) ונקבר ליד מצבת קברו של מהר"ם מרוטנבורג, יהי זכרם ברוך לעד. בבית העלמין חשתי התרגשות נוראה, נשאתי תפילה לאבינו שבשמיים שישמור על עם ישראל ועל עירי אריאל, נזכרתי בכל הצרות אשר עבר ועובר העם היהודי ועיני צופיה אל משיח צדקנו שיזכה אותנו לגאולה שלמה.
אחרי ההתרגשות הגדולה חזרתי לשטרסבורג כדי להתכונן לבר המצוה של הילד הנעים אפרים. במוצאי שבת קודש נערכה חגיגת הבר מצוה ברוב עם הדרת מלך, השתתפו בה קהל רב ובראשם הרב הראשי לקהילה החרדית הרה"ג הרב שלזנגר שליט"א ואנוכי, ואני לא הפסקתי להתפעל מידידי הרב דניאל המר אשר הוא מרצה באוניברסיטה בגרמניה והוא בעל פאות וציציותיו בחוץ ואע"פ חשכת הגלות בה הוא נמצא מוצא הוא את האור היהודי, התורני וזכה לגדל את בנו בישיבה לתורה ומעשים טובים.
שבוע ימים הייתי בשטרסבורג, שבוע שכולו קודש, חיל ורעדה בקרב יהודים יקרים אשר שומרים על חיי יהדות, תורה ומצות בגלות המר, ובקרב שוכני עפר גדולי ישראל אשר הורישו לנו אבנים טובות ומרגליות שללא הם כנראה שהיינו מאבדים אותן. כולי תקוה ששמחתם להשתתף איתי במסעי, ועד המסע הבא אפרד בברכת התורה, ממני הרב שלום נגר.
איפה מקום הקבורה ,של הרב זכריה שלמה נגר זצ"ל , התרשמתי מאוד נגע לליבי סיפרו: " מאשפות אריםל אביון".