הקריאה היא בעל פה ופעמים לא תואם לטקסט
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד א
תניא, אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: מלכים א' ח' לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה. אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת שנאמר: תהלים פ"ב אלהים נצב בעדת אל; ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם – שנאמר: אלהים נצב בעדת אל; ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם – שנאמר: תהלים פ"ב בקרב אלהים ישפוט; ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם – שנאמר: מלאכי ג' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו'. מאי מלאכי ג' ולחושבי שמו? אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו – שנאמר: שמות כ' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. וכי מאחר דאפילו חד – תרי מבעיא? – תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות. וכי מאחר דאפילו תרי – תלתא מבעיא? מהו דתימא: דינא שלמא בעלמא הוא, ולא אתיא שכינה – קמשמע לן דדינא נמי היינו תורה. וכי מאחר דאפילו תלתא – עשרה מבעיא? – עשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא – עד דיתבי.
אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין – שנאמר ישעיהו ס"ב נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו; בימינו – זו תורה, שנאמר: דברים ל"ג מימינו אש דת למו, ובזרוע עזו – אלו תפילין, שנאמר: תהלים כ"ט ה' עז לעמו יתן. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל – דכתיב: דברים כ"ח וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: דברי הימים א' י"ז: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? – אין, דכתיב: דברים כ"ו את ה' האמרת היום (וכתיב) וה' האמירך היום. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: דברים ו' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי? – אמר ליה: דברים ד' כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דברים ל"ג אשריך ישראל דברים ד' או הנסה אלהים דברים כ"ו ולתתך עליון. – אי הכי נפישי להו טובי בתי! אלא: כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דדמיין להדדי – בחד ביתא, אשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא, או הנסה אלהים – בחד ביתא, ולתתך עליון – בחד ביתא, וכולהו כתיבי באדרעיה.
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד – הקדוש ברוך הוא משאיל בו, שנאמר: ישעיהו נ' מי בכם ירא ה' שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו; אם לדבר מצוה הלך – נוגה לו, ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו. יבטח בשם ה', מאי טעמא – משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח.
אמר רבי יוחנן: בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה – מיד הוא כועס, שנאמר: ישעיהו נ' מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו – אלהי אברהם בעזרו. וכשמת – אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו! ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום? – דכתיב: בראשית י"ט וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: תהלים ק"ו ויעמוד פינחס ויפלל.
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי: לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל – מצוה למרהט, שנאמר הושע ו' נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא: קא מחליין רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר הושע י"א אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' – אנא נמי רהיטנא.
אמר רבי זירא: אגרא דפרקא – רהטא. אמר אביי: אגרא דכלה – דוחקא. אמר רבא: אגרא דשמעתא – סברא. אמר רב פפא: אגרא דבי טמיא – שתיקותא. אמר מר זוטרא: אגרא דתעניתא – צדקתא. אמר רב ששת: אגרא דהספדא – דלויי. אמר רב אשי: אגרא דבי הלולי – מילי.
אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: תהלים י"ב סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא – לית לן בה. ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא. חלף אליהו, חזייה, אידמי ליה כטייעא. אמר ליה: כדו בר קיימת קמי מרך? שלף ספסרא וקטליה.
אמר ליה ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי, ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק: מאי תהלים י"ב כרם זלת לבני אדם? – אמר ליה: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כיון שנצטרך אדם לבריות – פניו משתנות ככרום, שנאמר: כרם זלת לבני אדם. מאי כרום? – כי אתא רב דימי אמר: עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונין. רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו: כאלו נדון בשני דינים, אש ומים, שנאמר: תהלים ס"ו הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים.
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר: מלכים א' י"ח ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו'. ענני ה' ענני; ענני – שתרד אש מן השמים, וענני – שלא יאמרו מעשה כשפים הם. רבי יוחנן אמר: אף בתפלת ערבית, שנאמר: תהלים קמ"א תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. רב נחמן בר יצחק אמר: אף תפלת שחרית, שנאמר תהלים ה': ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה.
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו – עובר בחמשה קולות, שנאמר: ירמיהו ל"ג קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות. ואם משמחו מה שכרו? – אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר: שמות י"ט ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקל שופר וגו' ויהי קול השפר וגו' והאלהים יעננו בקול. איני? והא כתיב שמות כ' וכל העם רואים את הקולות! – אותן קולות דקודם מתן תורה הוו. רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה, שנאמר: ירמיהו ל"ג מבאים תודה בית ה'. רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר: ירמיהו ל"ג כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'.
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים – דבריו נשמעין, שנאמר: קהלת י"ב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו'. מאי קהלת י"ב כי זה כל האדם? אמר רבי אלעזר: אמר הקדוש ברוך הוא: כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה. רבי אבא בר כהנא אמר: שקול זה כנגד כל העולם כולו. רבי שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה רבי שמעון בן זומא אומר: כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה.
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום – יקדים לו שלום, שנאמר: תהלים ל"ד בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר – נקרא גזלן, שנאמר: ישעיהו ג' ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם.
כתיבת תגובה