אמרו עליו על הרב דוד אלחדה הרב הראשי לשרעב אב"ד אבי הרב הקדוש ר' יוסף ואחיו ר' סעדיה ואחיו ר' ישראל אלחדה שפעם בא לפניו דין עגונה שהארוס שלה קדש בה בפרוטה נסע מהעיר ממחוז שרעב ולא ידעה לאן נסע, וישבה עגונה שנים עשר שנה. חיפשה אחריו ואמרו לה שכבר נפטר, והיו העדים ערבים באו אליה, ואמרו לה כבר נפטר, ולא רצה להתיר אותה להנשא. קרובי הבחורה הלכו לת"ח שונים מרבני תימן ורצו להתיר אותה להנשא, אבל הדבר היה קשה כי לא קבלו הסכמת הרב הראשי הנ"ל. ושני לו הרב הקדוש ר' יפת בן אברהם, ועשו ת"ח כנוס אצל הרב הראשי הנ"ל והתווכחו ונמנו הרבה רבנים על ההתיר, ורק הרב הראשי ואב"ד ושני לו. לא נטו להסכים להתיר את העגונה, ולחצו עליהם שיסכימו אתם על ההיתר. מיד פקד עליהם להביא את האשה לפני כל הרבנים הביאו את האשה. לחצר ובחצר היה אבן גדולה כעין בימה לשמחות לדרשות ולכל הודעה לצבור, בקש מהרבנים כולם לצאת לחצר, "צאו כולם אמר להם רבותי דין זה הוא איסור עריות, ואף על פי שאתם הרוב ויחיד ורבים הלכה כרבים, האבן הזאת תוכיח כמו שאמרה תורה הדין יקוב את ההר, האשה תעלה על האבן, אם האבן תשאר שלמה אז האשה מותרת להנשא, ואם תשבר עדיין בעלה חי, ואסורה להנשא, וכולם הסכימו, עלתה האשה על האבן והאבן נשברה, אז, הכריז על האשה שהיא אסורה, וכולם רעדו מפחד ומבושה, קם הרב ובירך את האשה שבקרוב תותר מעגינותה, והתפזרו הרבנים לא היו ימים מועטים עד שבא ערבי אחד ממזרח תימן, וסיפר להם כי מצא את האיש בעירו, וכי הוא גר בשכונת היהודים, זה שנים עשר שנה והוא למד תורה והוסמך למורה הוראה, וכבר התחתן ויש לו בן ומסר שמו ושם משפחתו ואיפה הוא גר, ושלמו הקרובים חמישים ריאל שכר ליהודי מן השכונה, של הרב הראשי ואב"ד, ונתן לו מכתב לב"ד שבאותו מקום ממזרח תימן, והלך השליח עם הגוי לאותו המקום וקבל גט שליחות לאשה מן הארוס, ועוד הארוס שלם בעצמו עשרה ריאל, לשליח הגט והותרה האשה ע"י גט, אחרי שעברה שנתיים מיום הכנוס ובסך הכל ישבה עגונה ארבעה עשר שנים וכולם התפלאו על קדושתו של הרב הנ"ל וברוך עושה רצון יראיו.
23
ינואר
כתיבת תגובה