פרק ו'
ז' – הַקְרֵ֨ב אֹתָ֤הּ בְּנֵי־אַהֲרֹן֙ – הבי"ת בדגש קל. וכן בהמשך הפרשה מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר (פסוק יג) עֲוֺנָ֥הּ תִּשָּֽׂא (ז יח). הכלל הוא אותיות בג"ד כפ"ת בראש תיבה ינוקדו בדגש חזק, אך כאשר יבואו לפניהם אותיות אהו"י יתבטל מהן הדגש. אמנם כאשר אותיות אהו"י יוצאות במבטא אינן מבטלות הדגש, וכאן הה"א במפיק ואיננה מבטלת הדגש. וכלל זה נקרא אצל המדקדקים "מפיק".
ח' – וְהֵרִ֨ים מִמֶּ֜נּוּ – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה י֣וֹם מְלֹ֔את (ח לג).
י"ד – תְּבִיאֶ֑נָּה – הנו"ן בדגש חזק. ולקמן יָדָ֣יו תְּבִיאֶ֔ינָה (ז ל) אין דגש בנו"ן.והטעםראיתי בתורה קדומה (הפטרת שבועות) בתיבות המסתיימות בסיומת מעין זו, אם מדובר בלשון זכר יש דגש בנו"ן ובלשון נקבה אין דגש בנו"ן, מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה מדבר על המקריב שהוא יביא את המנחה המורבכת, אך יָדָיו תְּבִיאֶינָה מדבר על הידיים שהן לשון נקבה וללא דגש.
פרק ז'
ז' – ל֥וֹ יִהְיֶֽה – יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא.וכן בהמשך הפרק ל֥וֹ יִהְיֶֽה (פסוק ח) ל֥וֹ תִֽהְיֶֽה (פסוק ט) ל֥וֹ יִהְיֶֽה (פסוק יג) ל֧וֹ תִהְיֶ֛ה (פסוק לג).
ח' – אֶת־עֹ֣לַת אִ֑ישׁ – תיבת עֹלַת מלעיל מדין נסוג אחור. הרז"ה כתב שלא ייסוג הטעם בתיבות מוקפות (שתי תיבות המחוברות במקף אֶת־עֹ֣לַת) והביא כמה דוגמאות לֹא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר (בראשית ב כ) וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד (שם יז ה). אך מצאנו במקומות רבים שהטעם נסוג אחור גם בתיבות מוקפות וכאן הוא אחד מהם.
כ"ג – שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז – וא"ו החיבור הראשונה בשווא והשנייה בקמץ. בדרך כלל וא"ו החיבור מנוקדת בשווא ולכן בתיבת וְכֶשֶׂב הוא"ו בשווא. אך כאשר תבוא וא"ו החיבור בתיבה שהיא הפסק עניין כמו תיבת וָעֵז המוטעמת בטפחא המורה על הפסק, תנוקד בקמץ. וכן וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם (בראשית ח כב) ועוד מקומות. אלא אם כן התרחק הטעם להברה השנייה בתיבה שבה מפסיק העניין כמו זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר (שם) שההטעמה בהברה השנייה (צִיר), אזי תנוקד הוא"ו בשווא כדרכה.
כתיבת תגובה