פרק ט"ז
כ"א – תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ – הלמ"ד בתיבת לָּךְ בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק, וכן בהמשך הפרשה תִּֽהְיֶה־בּ֤וֹ (יז ז) יַרְבֶּה־לּ֣וֹ (שם טז, יז) לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ (יח ב).
פרק י"ז
ד' – דָּבָ֣ר רָ֑ע – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ (פסוק יח) תַּבְדִּ֣יל לָ֑ךְ (יט ב).וקח לך לשון הרד"ק (מכלול דף צ"ו הובא במנחת שי לעיל ו ה)כשאמרו רז"ל שצריך ליתן ריווח בין הדבקים לא אמרו להפסיק. שלא לתת מקף בין שני הלמדי"ן כאשר הוא שאם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם וזה לא אמרו רז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה מסיני, אלא אף על פי שיקראם במקף יתן ריווח והבדל ביניהם בלשון שידמה כי שני למדי"ן קרא.
ב' – אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֗ה – למנהגינו יזקוף מעט תיבת אוֹ שלא יישמע כתיבה אחת.
י"ד – וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ – תיבת וְיָשַׁבְתָּה מלעיל והבי"ת בתיבת בָּהּ בדגש חזק מדין אתי מרחיק.
ט"ז – לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ – יזקוף מעט תיבת לּוֹ להבדילה מתיבת לֹא.
פרק י"ח
ג' – מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים – ייתן לב לא לאבד בקריאתו את האות ה"א בתחלת תיבת הַכֹּהֲנִים. וכן בכל מקום מעין זה כמו אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא (פסוק כ).
ד' – גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ – יבחין בין מבטא האות זא"ן בסוף תיבת גֵּז למבטא האות צא"ד בתיבת צֹאנְךָ, שמפני שמבטאם קרוב (אותיות זסשר"ץ) פעמים שלא מבטאם כראוי.
פרק י"ט
ד' – לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ – תיבת שֹׂנֵא מלרע. וכבר כתבתי בכמה מקומות שאין כל קבוע האם יש דין נסוג אחור בתיבות מוקפות.וכן בהמשך הפרק לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא תיבת שֹׂנֵא מלרע, אך לא מאותו הטעם.
ה' – הֶעָרִים־הָאֵ֖לֶּה – העא"ן בגעיא מפני המקף, וכן בהמשך הפרשה (כ טו) מֵעָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם־הָאֵ֖לֶּה. וטעם הדבר כמו שכתבתי בפרשת מקץ על הפסוק שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ (בראשית מג ז).
י"ג – וּבִֽעַרְתָּ֧ דַֽם־הַנָּקִ֛י – הדא"ל רפה. נחשב כאילו כתוב וּבִעַרְתָּה ואותיות בג"ד כפ"ת שבאו לאחר אותיות אהו"י יתבטל מהן הדגש.
פרק כ'
ו' – אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ – תיבת נָטַע מלרע.
י"ג – וְהִכִּיתָ֥ – תיבה זו נקראת מלרע, מפני שהיא לשון ציווי לעתיד.
כתיבת תגובה