לפני קרוב לארבע מאות שנה חי יהודי אחד שהיה בנאי מצוין, השולטן בנה לעצמו ארמון גדול, והיהודי הצטיין בעבודתו. עם גמר העבודה אמר השולטן ליהודי, רוצה אני שתבנה בארמון חדר אחד להפליא בשביל מלכים נראה איך תעשה אותו. היהודי עשה חדר אחד יפה וטוב כל כך, עד שאי אפשר להאמין כי בן אדם בנה אותו כעבר שלשה חדשים בא מלך הודו לפקד את השולטן, הוא ראה את החדר ושאל מיד מי בנה אותו, מסרו לו יהודי בנאי אחד. מיד אמר, רוצה אני לראות את הבנאי הזה. בערב הוזמנו לארמון כל השרים עם גבירותיהן, שלחו הזמנה גם ליהודי ולגברת שלו, ואשת היהודי היתה יפה מאד, כל המוזמנים התפעלו מן החדר, והמסיבה הנעימה נמשכה עד אור הבקר, כל המסובים קבלו מתנות ונפרדו ממלך הודו שחזר למדינתו. בינתיים חלה השולטן והרופאים לא מצאו בו שום סימני מחלה, כעבר שבוע הובא רופא מחוץ לארץ, אבל גם הוא לא מצא שום סימני מחלה, הלך הרופא אל יועץ השולטן ואמר, השולטן חולה כי הוא שומר בלבו על איזה סוד. שאל אות מה הוא סודו, ואחר כך נראה מה לעשות. היועץ הלך אל השולטן ואמר, אדוני המלך, הרופא אומר שאינך חולה, אם יש דבר שאתה מסתיר אותו ספר לי על כך ואל תחשש. הודה השולטן, אוהב אני את אשתו של היהודי הבנאי, ורוצה אני להרג את היהודי כדי לזכות באשתו. זה פשוט מאד אדוני המלך אמר היועץ הרי היהודי בעל מקצוע ידוע לך כי בגן יש עץ אחד רחבו חמשים מטר תצוה עליו שיעשה מעץ זה חדר מלכים נוסף, אבל העמד לו תנאי, שיבנה את החדר במשך יום אחד. מן הבקר עד הערב, אם לא יגמר את החדר במשך יום אחד, יהיה לפי הדין מורד במלכות, אז נתלה אותו על העץ.
התפעל השולטן, אתה חכם גדול, ונתן ליועצו מתנות רבות. היהודי הובא אל השולטן, אמר לו יש לי בגן עץ, רוצה אני שתבנה ממנו חדר מלכים בעוד עשרים וארבע שעות. כיצד אפשרי דבר זה אדוני המלך, תמה היהודי. צא מעל פני, צוה המלך בכעס. היהודי חזר אל ביתו אבל וחפוי ראש הוא בכה בכי מר, וכאשר שאלה אשתו מה קרה, סיפר לה את כל הענין. האשה שהיתה אשת חיל הבינה מיד את הענין, היא אמרה לבעלה הרי כתוב בספר תהלים בערב ילין בכי ולבקר רנה, והוסיפה אל תדאג אני יהודיה ואני אמות יהודיה, ואתה תלך לישון ואל תלך לשולטן.
למחרת בבקר בא שליח השולטן ודפק על הדלת. אל תפתח אמרה האשה לבעלה ונגשה לדלת, היא פתחה את הדלת ושאלה מה הדפיקות האלו בבקר השכם. השליח הודיע בקול עצוב השולטן מת הלילה, הודיעי לבעלך כי עליו לעשות ארון מתים מן העץ שבגן המלך, אכן בערב ילין בכי ולבקר רנה.
כתיבת תגובה