פעם אירע שמורי יחיא איש אלמקאלח שחט פרה, לאחר בדיקת הריאה פסק, כשירה. לידו עמדו אותה שעח המוהל של הכפר אלכאוי, ויחיא אלעאשרי מנכבדי הכפר, אלה טענו שיש משהו פגום בריאה המחייב בדיקה. על כך ענה מורי יחיא ואמר. "כְשירה, אוכולוּהַ וְלַא דִמתִי" (אכלו אותה ועל מצפוני). אדם שלישי בשם אלמאלחי, שעמד בצד ותקשיב לשיחם של החכמים, ענין אותו הדבר. הוא חיכה לשעת כושר וגנב את הריאה והביא אותה אל מרי סאלם מחבוב לעיר אלסדה. הריאה הגיעה אליו ביום השני, כלומר, לאחר שחלק מבשר הפרה כבר נתבשל ונאכל. מה עשה? שלח שני תלמידים אל מרי יחיא והזמינו לבוא אליו. זה בחפזונו ענה "אין לי זמן ולא יכול לבוא". שוב שלח מרי מחבוב את שני התלמידים ואלה הכריזו ברחובות אלמקאלח שכל מי שיאכל מבשר פרה זאת, הוא בחרם. כי הפרה טריפה. דבר החרם הגיע לאזני מרי יחיא שהכשיר, ואילץ אותו לרוץ ברגליו אל עיר אלסדה לבית מרי סאלם מחבוב. בהגיעו אמר לו מרי סאלם "שמע, בני, אני מתוך אהבה שלחתי לך שתבוא אלי, אתה שחטת את הפרה והכשרת את בשרה". מרי יחיא ענה לו! "כן, כשרה. מי שמסר לך וִיש דרא אבּוּה (מה אביו יודע)? כולם, מה יערפוש אבו המן (לא יודעים אפילו מי הוא אבי המן). מרי סאלם המשיך. "ואני אומר לך שהפרה טריפה, לכן לך הודע לאנשים שישליכו את הבשר מיד". גם הפעם התריס מרי יחיא כלפיו ואמר "מאיפה אתה יודע? היית שם"? כאן מרי סאלם התפרץ בכעס ואמר לו! "אם כך, אתה חייב מחר להופיע שוב לבירור, זאת לפי תקנת חכמים". למחרת התייצב מרי יחיא בפני ארבעת החכמים – מרי מחבוב, מרי יחיא, יעיש מנצור, וסאלם מליחי, תוך ישיבה ולעיסת קאת חקרוהו על שאירע, כשהם משרבבים לו גם שאלות בענייני טרפיות, עד שהגיעו לענין הפרה. שאל אותו מרי יחיא יעיש ! "אמור לי כמה יש לנו טרפיות בבהמה וכמה אונות יש בריאה"?, לאחר שענה אמר לו! "עכשיו תגיד לנו איפה היית הסרכא"? אמר לו: "הסרכא הייתה במקום זה וזה" – "אתה בטוח"? אמר! "בטוח", לשמע תשובה זאת, דממה השתררה בחדר. רק קירקורי הנרגילות ניסרו בחלל, כעבור דקות נשאל שוב. השואל מרי יחיא מנצור! "אם מוצאים מחט בגב האונה מתחת לסירכא, מה דינה"? מרי סאלם מליחי שעד לרגע זה התעטף בשתיקה פנה אליו ואמר: "מאיזה דין הכשרת את הפרה" כאן פקעה סבלנותו של מרי יחיא והוא התריס כלפי מרי סאלם מלייחי: "חַתּסֵה, חַתּסֵה" (דחס אותו) מרי סאלם מחבוב בסלחנותו זרק לו באירוניה: "טוב מאד, בני: אמור לנו היכן כתובה מלת חַתּסֵה בספר "מקור חיים"? אז הציגו לפניו את הריאה הנדונה ואמרו לו: "זאת היא הריאה של הפרה ששחטת". מרי יחיא קם ממקומו כנשוך נחש וצעק: "זאת לא הריאה שלי" אמרו לו" כן, שלך, ואתה יודע שהאכלת את ישראל טריפה". אמר להם: טוב, מה אתם רוצים ממני"? אמרו לו: " אנו רוצים שתדיר את ידיך מהשחיטה. ואם תסרב אנו נכריז עליך תקנת חכמים". לשמע מלים אלו, עזב מרי יחיא את המקום כשהוא מפטיר אחריו בעצב: "לא צריך, אתם לא רוצים שאני אשחט, לכום ועלייכום (לכם ולעצמכם) =יוּכְּלוּ אַלגַהַאל מְטִיט=(יאכלו הילדים מרק עדשים).
כתיבת תגובה