צער ויגון היו מנת חלקם של אבותינו בתימן, אך היו גם רגעי נחת שבהם שכחו את כל צרותיהם. אלו היו ימי החגים, שבהם שמחו שמחה אמיתית.
החג הבולט בשמחתו ובססגוניותו הוא כמובן חג פורים אשר הורגש אצל הילדים כבר מר"ח טבת משום שמאז ועד סמוך לפורים התווסף לימוד מגילת אסתר לסדר לימודם הרגיל. בערב פורים מתאספים כל הציבור השרוי בתענית לביהכנ"ס כשהם לבושים בבגדים מיוחדים בבגדי חוה"מ. לאחר תפילת ערבית פותח החזן לפני קריאת המגילה באוסף פסוקים מהתנ"ך "חסדי ה' אזכיר" וכו' פתיחה אשר יחודית ליהודי תימן. בשעת קריאת המגילה החזן אינו גולל את יריעות המגילה אלא מניחן להשתרבב כאגרת עד הריצפה כדי להראות על ידי כך את גודל הנס (הרמב"ם הלכות מגילה פ"ב, י"ב). לאחר סיום קריאת המגילה מברכים ברכה אחרונה ו"ברכות" נוספות ונפטרים לבתיהם לשבור את הצום בסעודה עשירה וקוראים את המגילה בביתם בשביל הנשים.
למחרת בבוקר קמו מוקדם מן הרגיל, ולאחר תפילת שחרית וקריאת המגילה עסקו בהכנת משלוחי מנות עד חצות היום ובשעה זו ערכו סעודת פורים בשפע רב עם מאכלים, קליות, ממתקים ויין שכר. לאחר סיום הסעודה נחו מעט ושוב חזרו לביהכנ"ס בכדי להתפלל תפילת מנחה וערבית. חלקם של הילדים בפורים היה רב, שכן הם היו מעבירים את משלוחי המנות והיו מקבלים בתמורה דמי כיס וממתקים, ואף שיחקו במשחקים רבים המיוחדים לפורים.
