ויהי בעת ההיא, עת שהיא מזומנת לפורענות. וירד יהודה, מלמד שנתנדה למקום וירד מגדולתו. וכן ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם, יצא מדינהשל ירושלם. כנעני, אינו מכנען אלא תגר. ויקרא את שמו ער, אמר יהודה זה יכסה על אבא מאבלו של יוסף כעור. ותקרא את שמו אונן, זה יסיר אנינותו של אבא. ותקרא את שמו שלה, שאמרתי לו. והיה בכזיב, הדבר כזב שאין אנינותו של יעקב סרה. ושמה תמר. אמרו שהיא בת שם בן נח. ער ואונן עשו כמעשה אנשי דור המבול כמו שנ' ושחת ארצה ונאמר באנשי דור המבול כי השחית כל בשר ואין השחתה אלא לשון עברה, וממה שנ' וימת גם אתו, ידענו שמעשיהם דומין ושהיתה מטרתם התענוג בלבד לא קיום המין, ולא כך היא המטרה האלהית, והיה באותם הימים מנהג היבום נאה בעיניהם ולפיכך קבלתו תורה וקיימה את המנהג הזה כמו שהיה מקודם. ומה שאמר לה עד יגדל שלה בני, רצה להפטר ממנה בטענה לפי שהכלל אצלנו אשה שנשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא וזהו שאמר פן ימות, גם הוא כאחיו. ותשב בפתח עינים, חזרו חכמים על כל המקומות ולא מצאו מקום ששמו פתח עינים, אלא נשאה עיניה למי שכל עינים פתוחות לו ואמרה רבון כל העולמים אל אצא מבית צדיק זה ריקן, שלא היתה מטרת תמר התענוג בלבד אלא היתה מטרתה שיהיה לה זרע מיהודה. ויחשביה לזונה, זאת היא שאמרו קודם מתן תורה אדם פוגע אשה בשוק ונותן לה שכרה ובועלה על אם הדרך והיא הקדשה שהיתה קודם מתן תורה. כי כסתה פניה, בזמן שהיתה עם ער ואונן לא היתה נראית לפניו. ופתילך, הוא מטפחת שקושרה במתניו מעל בגדיו וכתוב בה שם בעליה. פן נהיה לבוז, אמר שפרסום דבר זה בזיון הוא לנו אפילו בדבר המותר ממנו. ודע שספור יהודה ותמר יש בו שני ענינים, הראשון להראות צדקתו ואי העול שבהתנהגותו ושהוא קיים את תנאו, והיה גדי זה נבחר במינו כמו שאמר הגדי הזה, הידוע, וזו מדה טובה שיקיים האדם את דבריו. והענין השני הוא שהמשגל בכלל ואפילו המותר שבו חרפה הוא לנו ואפילו לספר בו וראוי לשתוק ממנו ולהסתירו ואפילו יגרום הדבר להפסד ממון כמו שאמר תקח לה פן נהיה לבוז, כלומר תקח לה מה שיש אצלה ויעלם הדבר ואל נרבה בחפושים פן נהיה לחרפה כיון שכבר מלא את חובתו ונזהר מלגזלה באמרו הנה שלחתי הגדי הזה, לפי ששכר הקדשה קודם מתן תורה כמו הכתובה אצלנו היום. ויהי כמשלש חדשים, שני שלישי הדרך והם ששה חדשים. הוציאוה ותשרף, אמרו לפי שהיתה בת כהן. היא מוצאת, כלומר כשעמדה האש לבעור בה. הכר נא, כנגד הכר נא הכתנת בנך. והפתילים, שלשה פתילים פתיל ער ופתיל אונן ופתיל יהודה היו עמה ועל כל פתיל שם בעליו. ויאמר צדקה ממני, בשביל שהודה יהודה והציל שלש נפשות מן המיתה הודו לו אחיו שהוא מלך עליהם.
23
ינואר
כתיבת תגובה