א, ב. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם וגו'.
לער"ן שהכונה כך, לפי שהיו תחלה עדה אחת כל בני ישראל, רצה השי"ת שיתיחס כל אחד ואחד מישראל למשפחתו וכל משפחה לבית אבות שלה, ועם זה יהיה מספר שמות לגלגלתם כדי ליתן בקע לגלגלת. וזהו שאמר הכתוב שאו את ראש כל עדת בני יששראל. כלומר תשאו כל א' וא' מעדת ב"י, ר"ל מערבוביא שלהם למשפחותם לבית אבותם, לכללם לתוך משפחותם ובית אבותם, ויהיה זה במספר שמות, כדי שג"כ יתנו מחצית השקל תרומה לה' שהכל ענין אחד, לצרך תיקון השכינה. ואומרו כל זכר, כי לא יקפיד אלא על ייחוס הזכרים, וכמו שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. וכן אומרו מבן עשרים שנה ומעלה לא הקפיד אלא על בן עשרים ומעלה. כמ"ש אין ב"ד של מעלה עונשין אלא מכ' ומעלה. או יתכן שלא הקפיד אלא על הזכרים ומבן כ' ומעלה, לטעם אומרו כל יוצא צבא בישראל שהם שדרכם להיות יוצאים להקהל בעדה, כי כל אסיפת עם יקרא צבא כמ"ש הרמב"ן ז"ל. וכמו לצבא צבא וכל צבאם צויתי וצבא השמים, ולכן עליהם הקפיד הכתוב כדי שיהיו יוצאים על סדר נכון איש למשפחותיו על בית אבותיו, ולפי שאין הכוונה בפ' זו על המנין לבד לא אמר ויהיו בני ראובן כך וכך, ובני שמעון כו"כ או פקודיהם למטה שמעון כך וכך. וכן כולם, אבל מפני שהן מצות רבות הוצרך לפרט כל אחד ואחד להודיע חיבתו לזכור כל המעשה הטוב שעשו. ואמר על כל שבט ושבט לבני פלוני תולדותם, וזוהי מצוה אחת, למשפחותם וזוהי מצוה אחת. לבית אבותם, וזוהי מצוה אחת. במספר שמות לגלגלתם, וזוהי מצוה אחת. כל זכר וכו' ואת שדרכם לצבא צבא הם שנצטרכו לעשות הצווי הזה. ואחר שהשלימו מצות אלו אז נאמר ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, ואח"כ באה מצות הדגלים איש על דגלו באותות, וגם מצוה זו על כל איש ואיש, ומה שאמר וצבאו ופקודיו כך וכך אינו הודעת מנין שכבר ידענו אותו, אלא רוצה לומר וצבאו שהוא הכלל, ופקודיו שהוא הפרט כך וכך. מצוה על כל אחד שיחנה במקום זה הראוי לו.
כתיבת תגובה