ו, ג, וארא אל אברהם וגו'.
במדרש אמרו, בשביל שאמר משה למה הרעתה לעם הזה נענש, ואמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין וכו', ע"כ. ויש להקשות ע"ז והלא הוא בסוג אנוס, שלא אמר כן אלא בשביל שראה צערן של ישראל שהיו משתעבדין תחת מצרים יותר מדאי. ויש לומר שכבר הודיעו הקב"ה למשה מקודם ואמר לו ואני אקשה א"ל פרעה והרביתי וגו', לכן נענש. ועוד לפי שהצדיקים מדקדק הקב"ה עמהם אפילו כחוט השערה, וביקשה מדת הדין לפגוע במשה, ומשום שהוא אנוס ע"ז שיתף הקב"ה מדת רחמים עליו. ללמדינו ג"כ ומה משה רע"ה שהוא גדול שבנביאים נענש ע"ז, אנו שאנחנו הדיוטות עאכו"כ, לפי שאמרו במדרש מי הוא רשאי להרהר אחר מדותיו של הקב"ה, דברים אשר הם חצובים מלפניו שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו הוא נמלך בפמליא שלמעלה, ומודיע להם הדבר, כדי שיידעו וייעידו כולן כי דינו דין אמת וגזרותיו אמת וכל דרכיו בהשכל, וכה"א כל אמרת אלוה צרופה בגזירת עירין פתגמא, עכ"ל. ולפיכך האדם המשכיל כל מה שנגזר עליו ידום ולא יהרהר אחר מדותיו של ממ"ה, ויודה וישבח לשם ב"ה בכל מדה ומדה, ויהיה רגיל לומר כל מה דעבדין משמיא לטב. ד"א וארא אל אברהם וגו', במדרש זש"ה ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות וגו', פסוק זה דרשוהו חז"ל שכל המתחכם נגד התורה אינו אלא הוללות וסכלות, כי מה האדם שיבוא אחר מלכו של עולם. ולפי ששלמה המע"ה נתחכם נגד התורה שאמרה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. ואמר אני ארבה ולא אסור, לסוף נכשל בהן דכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, לפיכך אמר על עצמו פסוק זה ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות וגו'. ללמד שאע"פ שנאמר בו ויחכם מכל האדם לא הועילה לו חכמתו שלא יכשל, כ"ש וכ"ש שאר אדם שאין מועיל לו התחכמותו נגד דעת תורה. ולפיכך האדם המשכיל ילך אחר דרכי התורה בתמימות וביושר, ולא יהרהר אחריה וילך אחר דעתו הנפסדת דהא כתיב בה לא תסף עליו ולא תגרע ממנו.
כתיבת תגובה