ל, כ, לאהבה את ה"א וגו' כי הוא חייך וארך ימיך וגו'.
בספרי אמרו שמא תאמר אלמוד תורה בשביל שאקרא חכם בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים, ת"ל לאהבה את ה"א למוד מ"מ וסוף הכבוד לבוא, וכה"א כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר כי לויית חן הם לראשך, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו', עכ"ל. וא"ת והא איתה בפ"ק דפסחים הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיו בני או בשביל שאזכה לחיי העוה"ב הרי זה צדיק גמור, עכ"ל. ויש לומר דשאני הכא שעושה על מנת כך והוי כעובד על מנת לקבל פרס, משא"כ הנותן סלע לצדקה שאינו עושה על מנת כך אלא שמקיים המצוה ומתפלל לה' שבזכות מצוה זו נזכה לבנים ולחיי העוה"ב, מותר, וכמו שהבטיחה תורתינו הקדושה ע"ז לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. ובאו ללמדינו כמה גדול התועלת במי שעושה כל המצוות מאהבת ה' ולא לשם כוונה בעולם, וכדתנן באבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא שלא ע"מ לקבל פרס, ע"כ. ובזה הוא זוכה לכמה טובות צפונות בעוה"ז ובעוה"ב. והזכירו גבי אהבה לשון שוגה כמו שנאמר אילת אהבים ויעלת חן דיב"ע באהבתו תשגה מאד, לומר שכמו שהמתעסק בדבר זה ושוכח דבר אחר לגמרי נקרא אותו המתעסק שוגה, כמו כן הדבק באהבת ה' ובתורתו ושוכח הבלי העוה"ז לגמרי נקרא שוגה, יה"ר שנזכה להיות מהשוגים באהבת ה' ובתורתו.
כתיבת תגובה