מועדי ישראל בקהילת יהודי תימן הינם ימי חג אמיתיים ועל כן היו אבותינו מתכוננים להם מבעוד מועד. החג שדרש הכי הרבה הכנות הוא חג הפסח. כבר מחודש תשרי, שהינו חודש הקציר, אסף היהודי אלומות מן השדה אל ביצתו, שם היה מפריד את החיטה מהשיבולים ושומרה בכלי חרס עד פורים. (סדר הכנת הקמח ואפיית המצות נפרט בשבוע הבא בעז"ה).
בליל ארבעה עשר לאחר תפילת ערבית בודק אבי המשפחה את החמץ. ולאחר מכן עוסקות הנשים בהכנת ה"דוכה" (חרוסת) שהייתה מורכבת משלשה עשר מרכיבים שונים. בערב החג, לאחר שסיימו את הכנותיהם שהם: קניית מצרכים, ביעור חמץ, אפיית מצות, תספורת, טבילה במקוה, הכנת האכל ועריכת שולחן הסדר, מחליפים את בגדיהם לבגדי החג והולכים לביהכנ"ס. בסיום התפילה חוזרים לבתיהם ובשמחה עורכים את הסדר עם קריאת ההגדה בתוספת של "מא כבר" שאותו קורא הקטן שבילדים, ומנהג זה יחודי הוא ליהודי תימן, בסיום קריאת ההגדה קוראים את שיר השירים ושרים משירי הפסח.
בבוקר חוזרים הגברים לביהכנ"ס ובשעה זו עוסקות הנשים בהכנת האוכל ואפיית המצות. לאחר התפילה פונים לבתיהם ומקימים סעודה ובסיומה הולכים לבקר את "המווארין" (הרבנים), שם הרב מברכם "תזכו לשנים רבות ומועדים טובים" והם עונים לו "בחייך ובימיך הטובים".
